אצלי הפעם הראשונה הייתה נורא מוזרה. כל הזמן ניסיתי להבין מה אני מרגישה ומה קורה לי ולהפריד פיזיולוגיה מפסיכולוגיה. בסהכ עשה לי טוב. לקחתי אחרי אבחנה, 20 מ"ג.

כתבתי את זה איפשהו מזמן, אני כמעט בטוח שלא פרסמתי את זה, וגם אם כן, מותר לי, זה שלי.
חויה אישית ראשונית עם ריטלין

ניסוי בריטלין

יש לא מעט מקרים בהם רתמו אנשי מדע את גופם לניסויים שונים שהוכיחו, הפריכו או הפסיקו לחלוטין את המחקרים המדעיים שאותם אנשים עסקו בהם, לעיתים זה קרה בנסיבות טראגיות.

האם עשו זאת בחכמה?

קשה לומר על בנימין פרנקלין למשל, שכמעט הרג את עצמו תוך שהוא מנסה להוכיח שהברק הוא התפרקות חשמלית, שהיה טיפש, קודם כל בגלל שגם אחרי הניסוי המטורף הוא נותר חי בשביל לספר לנו על זה וגם, בגלל שלולא הסקרנות והצמא שלו לידע ולצורך להפוך תיאוריה לכדי הוכחה, עד היום היינו מסתפקים בעובדה שברק זה דבר עוצמתי ויפה, במילים אחרות – הניסוי החכים אותנו ואם יש דבר שלא מאפיין אנשים טיפשים, זו העובדה שהם בדרך כלל לא מלמדים אותנו דברים חכמים.

יחד עם זאת, אני לא מתימר להכניס את עצמי לנעליהם של פרנקלין ואחרים שאולי מצאו אף את מותם על שולחן הניסויים המדעיים, בין היתר כי אינני מדען וגם משום שאני סבור שהניסוי שעשיתי על עצמי היה יחסית בטוח, ועל אף שאינו נעשה באופן מודע תחת פיקוח רפואי, הייתי נתון לבדיקות תקופתיות שיכלו ככל הנראה לעלות על מצב קריטי או דרמתי ואם וכאשר זה היה מתרחש.

עד כאן ההקדמה.

בוקר יום ראשון, הכדור הראשון.

הבן שלי סיים תהליך אבחון מאוד ארוך של תסמונת הפרעת קשב וריכוז, לאחר שהוא התנסה במספר תרופות הומאופטיות, הוא עבר מספר מבחנים תחת השפעה במינונים שונים של ריטלין, כמובן גם מבחן ביקורת אחד ללא התרופה.

התשובה היתה חד משמעית והתוצאות החיוביות לא איחרו לבוא.

כשלושה ימים לאחר שהבן שלי החל להשתמש בתרופה באופן קבוע החלטתי אני לבדוק את ההשפעה שלה עלי, בכדי להבין מה עובר עליו.

ניחוש מושכל הוביל למינון המשוער שכדאי לי לקחת כדי לנסות את התרופה עלי, הבן שלי קיבל 20 מ"ג, משקלו היה כשליש משלי, 60 מ"ג נשמע הרבה מידי אז לקחתי 30 מ"ג.

בשעה 07:30 אכלתי חצי כריך (לא מומלץ לקחת את התרופה על קיבה ריקה) ובלעתי את הכדורים.

כעבור כמה שניות לא הרגשתי שום שינוי בגוף.

כ40 דקות לאחר מכן, בדיוק לאחר שנפרדתי מהבן שלי בכתתו,

שמתי פעמי לכיוון הרכב מתוך כוונה להגיע לעבודה.

אמא של ילדה מהכתה נתקלה בי ביציאה מבית הספר וביקשה להעזר בי כדי להגיע לביתה ולא לעשות את הדרך הארוכה תחת השמש הקופחת, החום הקיצי של ישראל הורגש היטב כבר בשעה הזו. הסכמתי כמובן.

הנסיעה לביתה ארכה כשלוש דקות, אך בזמן הקצר הזה קצב פעימות הלב שלי הלך וגבר,

לכשהגענו לבסוף לביתה היא שאלה אותי אם ארצה הכנס לקפה, ניסיתי לומר שאני צריך להגיע לעבודה בזמן אך לשוני בגדה בי וכל מה שהצלחתי להוציא מהפה היו מספר משפטים שבורים ומבולבלים, ניכר היה שהיא הבחינה בהתרגשות שלי והיא ניסתה להקל עלי ואמרה שהיא תשאר חייבת,

ובאומרה זאת, היא הודתה לי ויצאה מהרכב.

היה לי קשה לקשר את התופעה דווקא להשפעת הריטלין, למעשה בכלל לא זכרתי ברגעים הללו שאכן לקחתי את התרופה, הרגשתי קצת מוזר אך לא היה לי זמן לחשוב על כך שכן באמת מיהרתי לעבודה.

הדרך לעבודה שלי בחברת הייטק במרכז הארץ אורכת כשעה,

אני נוהג להעביר את הזמן הזה בהקשבה לתוכניות רדיו אקטואליות או שיחות טלפון קאז'ואליות עם חברים שסובלים מכך שאין להם מה לעשות בשעה הזו והם נאלצים לדבר איתי.

הבוקר הזה לא היה שונה מהבחינה הזו מבקרים אחרים אולם בדיעבד אני חייב לציין שהרגשתי שאני מדבר הרבה יותר וכנראה גם מהר יותר מהרגיל.

הנסיעה עברה בצורה חלקה וללא תופעות מיוחדות, למעט, כמו שציינתי, שיחות הטלפון השוטפות.

נהוג אצלינו בחברה שיום העבודה הראשון בכל שבוע מתחיל בדרך כלל בסקירת המשימות השבועיות שעומדות בפני צוות הפיתוח בנוסף לסיכום קצר של השבוע שחלף,

גם היום הזה התחיל כך רק ששוב הרגשתי שאני מדבר בהתלהבות יתרה מידי, על אף זאת, התופעה הזו לא זכתה לציון או ביקורת מחברי לעבודה, יתכן ומדובר בתחושה סובייקטיבית לחלוטין.

בשלב הזה כבר התחלתי ליחס סימנים מסוימים כגון אלה להשפעת הריטלין על הגוף.

התחושה הכללית היתה טובה, הרגשתי חד מאוד ומטרות שהצבתי לעצמי הושגו והושלמו זו אחר זו בקצב שוטף.

בצהריים הבחנתי גם שאני לא מרגיש שום תחושת רעב, אבל כן הרגשתי צמא הולך וגובר.

בסביבות 14:00 הכנתי לעצמי קפה, מתוך הרגל, כרבע שעה לאחר שסיימתי את הספל, חשתי מעין boost של אנרגיה שזורמת בגופי, דבר שהשפיע על הפרודאקטיביות שלי בעבודה.

בסיום היום, בסביבות השעה 20:00, כשהגעתי הביתה, חשתי מותש.

צנחתי לספה בסלון, בהיתי בטלויזיה וקשה לי לומר שהפקתי מכך הנאה.

העיניים נעצמו כמעט לבדן,

היום בא לסיומו.

את הניסוי הזה ערכתי שוב מידי פעם בשביל לבחון את השינויים בתגובות הגוף לתרופה.

לעיתים המשכתי את הניסוי על פני שלושה או ארבעה ימים בשביל לבחון תגובות נוספות שיווצרו כתוצאה משימוש ממושך יותר של התרופה,

היו מקרים שחשדתי שהטמפרמנט שלי משתנה, שאני לחוץ יותר או עצבני יותר, אך את אלה שללתי מאחר וההסברים לשינויים הללו היו בעיקר תלויות סביבה או תקופה (לחץ בעבודה וכדומה)

בשורה התחתונה, התופעות שהופיעו ביום הראשון, חזרו והופיעו גם בימים אחרים.

ניסוי קטן נוסף שערכתי היה במסגרת משחק קלפים,

במסגרת המשחק הנ"ל נדרשים השחקנים לזכור קלפים (לספור אותם), לתכנן מהלכים אסטרטגיים מול השחקנים האחרים וכמובן לשמור על ריכוז לאורך המשחק.

ב3 פעמים מתוך 5 משחקים הרגשתי שהריטלין עוזר לי במהלך המשחק לשמור על הריכוז,

מצד שני, הריטלין לא הצליח לעזור לי לא לבצע מהלכים מטופשים.

לפני זמן מה עברה במוחי המחשבה שאולי תקופה של ימים ספורים אינה מייצגת תקופה ממושכת,

בנוסף, רציתי לדעת מה קורה במידה ולוקחים קצת מעבר למינון המומלץ.

חשוב לציין, ריטלין מוגדר כתרופה פסיכוטרופית שמשפיעה על תפקוד המוח, סביר להניח שמינון מוגזם יכול להשפיע בצורה מאוד שלילית על המוח ויתכן אף שלנזק לא מבוטל.

בניגוד לניסוי שערך רועי צזנה שבמסגרתו לקח מנת יתר של 60 כדורים מתרופה הומאופאטית כלשהי, ניסוי כזה בריטלין יכול, לדעתי, להביא גם להרג

ולכן ניסוי שכזה, בלשון המעטה, אינו מומלץ.

במסגרת התקופה בה לקחתי את הכדורים, שיחקתי עם המינונים כדי להבין את ההשפעה שלהם.

לא ערכתי מעקב מסודר אחר התוצאות ומה שאני זוכר מהמינונים השונים היה בעיקר משך הזמן שבמסגרתו חשתי את ההשפעה על הגוף,

המינון הכי גבוה שהגעתי אליו היה 60 מ"ג.

בניסוי הזה החלטתי לקחת מידי יום לתקופה של שבועיים ריטלין בשחרור מושהה ובמינון של 80 מ"ג.

לאחר השבוע הראשון של נטילת התרופה, התחלתי לחוש סוג של "התרגלות" לתרופה.

אומנם בשלבים מסוימים במהלך היום הרגשתי שקצב פעימות הלב שלי גובר ובדרך כלל בערב שמתי לב לתופעה חדשה שגרמה לי להרגיש כאילו השמיעה שלי התגברה פי כמה וכמה ואני שומע בצורה חדה יותר הרבה יותר צלילים, לעיתים היה נדמה שעוצמת הקול סביבי היתה גבוהה מידי והיה לי קשה לעמוד בעוצמה הזו.

התופעה החדשה הזו התרחשה כאמור בשעות הערב ונמשכה כחצי שעה עד שעה.

תופעה חדשה נוספת שהתווספה והתרחשה גם היא בשעות הערב התבטאה בכאבי ראש חדים שהיו ממוקמים בעיקר בקדמת הראש מעל המצח.

שמתי לב שלאחר שאכלתי ושתיתי משהו הכאב היה נעלם.

הדבר היחיד שנשאר לאורך כל הניסוי היה עייפות שנפלה עלי בשעות המוקדמות של הערב.

דבר מעניין – אם מאיזושהי סיבה ביצעתי איזושהי פעילות גופנית, גם אם לפרק זמן קצר מאוד (דקות ספורות של הליכה מהירה או ריצה), העייפות היתה נעלמת וחוזרת רק לאחר כמה שעות.

המסקנות שלי מהתרופה:

ריטלין הינה תרופה שאמורה לתת מענה לסובלים מתסמונת הפרעת קשב וריכוז (ADD), בנוסף היא אמורה לעזור גם לאלה שסובלים מאותה תופעה בשילוב עם היפראקטיביות (ADHD).

לאדם בוגר הנוטל את התרופה הזו במינון סביר היא ככל הנראה לא תזיק, אם כי ספק אם היא תועיל בהרבה.

אם המטרה בנטילת התרופה היא להתגבר על הפרעת קשב וריכוז, עדיף לעשות זאת לאחר אבחון ותוך התייעצות עם גורם מוסמך, ישנם לא מעט פתרונות טובים לא פחות מהתרופה הזו.

בהנחה והשאלה שלך רחבה, אני אתייחס ברשותך להתנסות שלי עם קונצרטה, שהיא סוג של גרסת ריטלין בשחרור מושהה:

התחלתי לקחת אותה זמן קצר לאחר שאובחנתי ב-ADHD כבוגר (לפני כשנה וחצי), ואחרי ששנים נמנעתי מאבחון, בין היתר בשל הסטיגמות המיוחסות לתרופות שלה ולקשר של ההפרעה עם פסיכיאטריה (וה"בטן המלאה" שיש לי על הענף הרפואי הזה).

למרות זאת (אובחנתי בידי נוירולוגית), התחלתי לקחת את התרופה - במינון הולך וגובר מידי שבועיים בכפולות של 18 מ"ג עד 54 מ"ג, ובליווי בדיקות אק"ג ולחץ-דם בכל פעם (לפי רופאת המשפחה שלי שתבורך, זה הפרוטוקול). התחושה שלי הייתה שאני נמרץ יותר, פעיל יותר, "פתאום" יודע בדיוק מה אני צריך לעשות (ממוקד מטרה) ומסוגל להתגבר על הסחות דעת ביתר קלות. בעבודה, זה ממש הרגיש שקל לי יותר לשבת על התחת שעות ו... פשוט לעבוד. בהתחלה לפחות, זה בא ביחד עם היעדר תאבון (זה פשוט תמונת הראי של מיקוד וריכוז מוגבר) ויובש בשפתיים. זה משך תשומת לב לעצמו בכל פעם שהמינון עלה.

ההשפעה הפכה כל-כך מובחנת עבורי, שלאט-לאט ויתרתי על הקווים האדומים שהצבתי לעצמי - ולקחתי גם בשישי-שבת. יחד עם זאת, חשוב לי לציין שהתרופה אמורה לפעול בשחרור מושהה ל-12 שעות ואני לא חושב שהיא פעילה לכל-כך הרבה זמן אצלי.

לפני כמה חודשים הרגשתי שיותר קשה לי להתאפס על עצמי והנוירולוגית הציעה להגדיל את המינון בעוד כפולה - ל-72 מ"ג. בגלל המחיר אני לא מיהרתי לאמץ את ההמלצה, ואת המינון המוגבר לקחתי רק באירועים מיוחדים שהיה חשוב לי להיות סופר ממוקד (ראיונות עבודה למשל). אז אני חווה שוב את ה"דלתא" (התוספת השולית) של תוספת הריכוז, כפי שפירטתי קודם.

חשוב לי לציין שאני מרגיש שאם מבפנים "בא לי" או "אני רוצה" להתמרח, לא יעזור בית דין וגם התרופה לא תעזור (והיא כאמור כנראה לא עוזרת לי ל-12 שעות). מה שכן, ההשפעה שלה עליי מיידית, ולפעמים יש לי תחושה כאילו יש לה אפקט אנטי-דכאוני כזה - ממש כאילו זה מה שאני צריך כדי להרים אותי על הרגליים בבוקר ולתפקד, לדעת מה אני צריך לעשות ולהתעלם ממסיחים.

בסה"כ, ולהפתעתי (ביחס לכל ההתנגדויות שסחבתי), היא באמת יעילה ואני מרגיש בחיוניותה יום-יום (וגם ההפך: חסרונה מאוד מורגש ביום שמסיבה מסוימת לא לקחתי). חבל לי שמשרד הבריאות לא מכיר בחשיבות שלה ולא מכניס אותה להתוויה רחבה יותר בסל הבריאות (ואני אפילו כתבתי לוועדה מכתב בנושא). המחיר שלה גבוה מאוד ולטעמי מדיר אנשים שזקוקים לה מלקבל טיפול. מניסיון, כאמור.

אובחנתי בסביבות גיל 25.

בפעם הראשונה שלקחתי ריטלין הרגשתי סוף סוף שקט בראש.

בפעם הראשונה בחיי יכולתי להתחיל ולבצע מטלה בלי מוסחות, בלי לקפוץ בין דבר לדבר ואז לגלות שלמעשה לא הספקתי כלום, ללא צורך לקום כול כמה דקות מהכיסא ועוד...

האבחון והריטלין שיפרו את חיי (ורק לטובה יש לציין).

אני אובחנתי בגיל 36 שזה היה ליפני חצי שנה בערך

הפעם הראשונה בה לקחתי ריטלין היתה עוד לפני האבחנה להגיד שגיליתי את האור יהיה מוגזם אבל בהחלט גיליתי שאני יכול לתפקד מאז אני לוקח ריטלין על בסיס צורך ולא באופן קבוע ואני בהחלט מרגיש את השינוי אני לוקח ריטלין קצר טווח 15 מ"ג 

שלום לבת ה- 14,

הקהילה עוסקת בהפרעת קשב וריכוז.

את מוזמנת להיכנס לקהילת הפרעות אכילה שנמצאת באתר, הלינק שלהם http://camoni.xnet.co.il/communities-%D7%94%D7%A4%D7%A8%D7%A2%D7%95%D7%AA%20%D7%90%D7%9B%D7%99%D7%9C%D7%94

אני לא רופא, ואני לא מבין בתחום הזה. אבל אני ממליץ לך להיכנס לקהילת הפרעות אכילה ולהתייעץ איתם.

תרגישי טוב

היום אני בן 26.

אני אובחנתי עוד לפני היסודי, ההורים שלי ידעו טוב טוב שיש לי בעיות. התחלתי לקחת חצי כדור של 10 mg בכיתה א' וזה נשאר ככה עד התיכון אני מניח שאז התחלתי לקחת כדור שלם, לקחתי אלפי כדורים במשך השנים, אבל אני לא מכור אני פשוט מודע לתועלת שזה מביא לי. הפסקתי לקחת בכיתה י' פשוט כי אמרתי לעצמי שזה לא בריא, המשכתי לקחת לטיפה ללימודים לפני צבא. והמשכתי לקחת אחרי הצבא כשהתחלתי פסיכומטרי ומכינה... עם הזמן ידעתי בדיוק מתי מתחיל להשפיע עלי הכדור ולבודד את ההרגשה שזה נותן לי ובאמת לנצל את המיטב.

כיום אני סטודנט לתואר ראשון להנדסת חשמל, בלי ריטלין הייתי היום בנאדם אחר לגמרי, אולי יותר שמח אני מניח כי כמו שאומרים הריטלין באמת מוציא לך את המיץ מהחיים אחרי שהוא יוצא מהמערכת. אבל הייתי יכול גם להיות בנאדם שלא סיים בגרות ולא עשה כלום עם החיים שלו. לכל השיקולים של ההורים, לא להיות אנוכיים הריטלין לא ידפוק את הכבד של הילדים שלכם ולא יגרום לבעיות חברתיות כמו שנמדה להורים מסויים שזה גורם לזה. אחותי הגדולה אובחנה רק במהלך התואר שלה ומצטערת על כל רגע שלא לקחה לפני, בטענה שזה היה מעלה את הציונים שלה.