היי Shshsh במשפחה מה שקורה זה שאבא שולט על הבית פחות או יותר.. אני ואבא שלי לא בקשר טוב בכלל ! הוא כל הזמן מקניט אותי, מעליב אותי, צועק עליי ועוד.. אחותי שונאת אותי כי נמאס לה ממני כבר ונמאס לה שיש לה אחות חולה אז כל מילה שנייה איתה זה ריב, אחי לא מתערב אבל גם בנינו אין קשר כל כך טוב ואמא שלי זה לפי המצב רוח שלה, מידי פעם היא מראה שהיא אוהבת אותי אבל בפעם אחרת היא צועקת עליי ופוגעת בי בלי סוף... במשפחה הרחבה יותר תמיד מוציאים אותי בתור מישהי שהורסת את המשפחה, וגם בבית עצמו ביום יום, בבית זה מתבטא במשפטים של ״בגללך תיהרס לנו המשפחה !!!״ ״בגללך אנחנו רבים !!״ ועוד כל מיני משפטים... ובמשפחה הרחבה זה מתבטא בזה שאם אני יעשה משהו טוב יהפכו אותו לרע וכל דיבור יתקשר לזה שאני חולה ואם אני יעשה משו עם מישהו יישר יישבחו את השני ולי יגידו ״כן ממש רק את עשית משהו !״ אף פעם לא יחמיאו לי או ישבחו אותי! אם יגידו על זה שאחי או אחותי חכמים לי יגידו שאם אני ״מתנהגת ככה״ סימן שאני מאוד מטומטמת!!״ בבית תמיד יגידו לאחותי ולאחי כמה שהם מדהימים וכמה שהם טובים ולי אף פעם לא יגידו את זה ואם יגידו משהו עליהם אז תמיד אליי זה יבוא כ״את לא עושה כלום ! כל היום בחדר שלך !!!!! את יכולה להמשיך להיות שם גם ככה את לא מועילה בכלום !!״ ואם אני הולכת כועסים עליי... 

ובשישי שבת זה כל פעם סיוט מחדש כי כשכולם בבית כל הריבים מתחילים ותמיד אני אשמה... וזה בדבר הכי קטן, אני קמה בשעה 14:00 ואחי יקום ב 16:30 ויצעקו עליי ויגידו לי על זה שזה לא בסדר שכל היום אני ישנה ! ולרוב יעירו רק אותי ויגידו לי לקום ולא יעזבו אותי עד שאני יקום אבל אחרים זה בסדר !

איך אפשר לפרש את כל האמירות והדברים בתור עצבים שלי ? כל מה שרשמתי זה ציטוטים שהם באמת אומרים לי ביום יום ואפילו יותר מזה ! יש פעמים שצורחים עליי ואומרים לי ״את ילדה מפגרת ! את סתומה !!!!״ או ״מצידי גם תמותי לא באמת אכפת לי !!!״ ״אני ישים אותך בבית משוגעים כי לשם את שייכת !!!״ ועוד כל מיני אמירות קשות ואפילו בוטות...!

מיכל הלוואי והייתי יכולה לעשות את זה בכוחות עצמי, לקום ולעשות את זה אני אין סיכוי בעולם..!! אני לא מסוגלת לחשוב על זה !

במיוחד לא מסוגלת לחשוב על טיפול כלשהו ! 

במיוחד שהיום החלטתי שמהיום אני יירד כמה שיוותר וידאג שהירידה לא תהיה חצי קילו או 700 גרם בשבוע אלא קילו וחצי ויותר ! וכל ירידה שלי אני ״מקדישה״ לאבא שלי שמכאיב לי בצורות שאני לא יכולה אפילו לתאר !!! אז כמו שאני סובלת ממנו הוא ייסבול מהמשקל שלי ! הוא ייסבול מכל הנזקים שייקרו לי ! ואם ייקרה לי משהו ? מעוולה !!!!! ככה הוא יילמד שכל פעם שהוא יכאיב אני ייפגע בי יותר ויותר בגללו ובאשמתו ! 

באמת שהתייאשתי כבר מהכל ! ומכל היחס הזה מהמשפחה כבר נמאס לי !

וואוו, מאוד קשה לקרוא את הדברים, ההצעה של מיכל מאוד נשמעת טובה עבורך, אסור לך להישאר בבית כזה! זה באמת משגע ומחרפן!!! מבינה אותך מאוד, אבל כדאי לך לחפש מקום אחר כדי להתנתק קצת מהמשפחה ולטפל בעצמך והגיע לשם עם כוחות מחודשים!!! שולחת חיבוק:-)

אכן, מסכימה עם כולינה, מאד קשה לקרוא את הדברים מנקודת מבט מתוסכלת שלך שאת חווה את הדברים כך.. אני בטוחה שהורייך/אחייך/משפחתך לפחות רובם לא עושים זאת משנאה אליך אלא מפחד וממצוקה והם גם צריכים הכוונה. אבל מה שבטוח זה שאת לא אמורה לספוג את כל זה עליך, ומובן שמה שאת רוצה עכשיו זה לרדת כמה שיותר ולהזיק לעצמך.. כ"כ מבינה אותך. אבל אני מבינה טיפ טיפה לא את ההתנהגות אלא את התחושה של משפחתך. את חולה אחיך לא, לכן הדאגה מהקימה המאוחרת מופנית כלפיך ולא כלפיו. לא בגלל שהם עושים זאת בכוונה כלפייך אלא כי הם מוציאים את כל הכעס שלהם על עצמם והדאגה שלהם עליך בצורה כזו של תסכול ואגב כולנו נוהגים ברמה כזו או אחרת של השלכה על אחרים.. הם מפחדים שאת תהיי משוגעת, מפחדים מהמקום הזה בעצמם לכן הם מוציאים את הפחדים שלהם עליך, בצורה כזו או אחרת. אני שומעת לפי דברייך המון תסכול של כל הסביבה שלך וזה כעת הרסני עבורך. מקווה בשבילך שתצליחי למצוא את העזרה המתאימה ובינתיים קבלי הרבה אהבה וחיבוקים ((((())))

אני חושבת שכאש את "מענישה" את אביך ע"י ירידה במשקל את למעשה מענישה את עצמך. בסופו של דבר מי שמאבד את החיים שלו זה את. אני חושבת שדווקא לצאת מהבית, לנצח את המחלה, ולחיות חיים טובים - זאת הצלחה אמיתית ששמה פס על כולם. אז קחי את עצמך לטיפול אשר יוביל אותך למסגרת שיקומית כגון הבית השיקומי למחלימות מהפרעות אכילה ותנצחי!!

תודה רבה לכולם !!! 

נולדת מחדש נתת לי עוד נקודת ריאה שלא הייתה לי לגבי המשפחה, לא העליתי בכלל בדעתי שזה יכול להיות ככה !

אבל אני עדיין חושבת שזה לא בסדר שאני סופגת את זה ! 

הם יכולים לדבר בעדינות יותר ! ולא לצעוק לא לקלל ולא לדבר ככה אלא יותר בשקט יותר הסברים שאני יבין גם מה הם רוצים ממני ולא רק להרגיש שזה פקודות וצעקות..

כרגע אני לא יודעת בדיוק מה אני הולכת לעשות עם המצב.. אני רק יודעת שקיבלנו היום את הסיכום מהמחלקה שהייתי בה כפי שאמא רצתה כדי להכניס אותי לפסיכיאטריה.. אני מקווה כבר שמשהו ייקרה ושמשהו יישתנה .. אני לא יודעת באמת כבר למה לקוות... אבל אני יודעת שהרצון שלי לרדת חזק כל כך עכשיו בתקופה הזאת !וכשאני לבד זה עושה לי יותר רע 

זה טבעי ונורמלי בהפרעות אכילה שכל מצוקה רגשית, כל עלבון, כל כעס - כל אלה יבואו לידי ביטוי בהחמרה בסימפטומים. אחת מהמטרות של טיפול היא למצוא דרכים אחרות להבטא ולהתמודד עם רגשות, ללמוד להכיל מעט יותר תיסכול מבלי להתנהג בצורה הרסנית. את כל אלה ועוד אני מקווה שתוכלי ללמוד בטיפול שיתחיל בקרוב. תשמרי על עצמך. אל תפגעי בעצמך עוד!!