"תָּמִיד אוֹקְטוֹבֶּר, שְׁתִיקַת קוֹצִים וַאֲנָשִׁים /

וְאֵימַת הַלַּיְלָה הַשִּׁשִׁי כְּשֶׁהִשְׁתַּתֵּק הַשָּׁעוֹן וְחָשְׁכוּ הָרוֹאוֹת /

וְהַלֵּב חָדַל וְהַטַּל אָכַל אֶת הַבַּרְזֶל /

וְהַבַּרְזֶל אָכַל אֶת הַדָּם /

וְהָאַלְחוּט חָתַם מִלִּים אַחֲרוֹנוֹת בְּקוֹל צָרוּד /

פּוֹתֵחַ בְּאֵשׁ /

וְאַחֲרֵי הָאֵשׁ רַעַשׁ וְאַחֲרֵי הָרַעַשׁ קוֹל דְּמָמָה דַּקָּה וְחוֹל /

וּמֵאָז מְחַכִּים בַּחֲגוֹר מָלֵא בְּחַלּוֹן-קַיִץ אַחֵר /

וְאוֹקְטוֹבֶּר שֶׁשּׁוֹכֵחַ אוֹתָם אַחֲרֵי הַקָּצִיר /

וְאוֹקְטוֹבֶּר שֶׁזּוֹכֵר".

השיר הזה של נתן יונתן ששכל את בנו במלחמה פותח את הסדרה התיעודית אודות מלחמת יום הכיפורים, אשר שודרה כולה בערוץ 1 במחצית הראשונה של החודש, ושידורה החוזר החל ביום ראשון האחרון (הפרק הבא ישודר ביום ראשון הקרוב). הפרק הראשון מספר בעוצמה את חווית הכשלון בכל הדרגים, וזאת על רקע היהירות שאיפיינה את ישראל מאז מלחמת ששת הימים ועד לפרוץ המלחמה ביום הכיפורים.

וזו תחושת הכשלון וחוסר האונים שצרובה כל כך חזק ולא מרפה גם אחרי כל השנים שחלפו. היא זו שמותירה את המלחמה הזאת כה חיה גם אחרי 40 שנים. היא עדיין מעוררת סקרנות, עדיין מעוררת תדהמה, ועדיין מלמדת צניעות.

הבטחון העצמי הישראלי לא יחזור להיות כפי שהיה לפניה.

אתם מוזמנים לספר ולתאר מה היתה המלחמה ההיא עבורכם. בני כמה הייתם, היכן הייתם כשפרצה, איזה חותם - אם בכלל - היא השאירה עליכם, ועוד - כל מה שקשור למלחמה ההיא ולמגע שלכם איתה ושלה איתכם.