וואו, איזה סיפור...קשה לקרוא אבל קל לקבל מתוך המילים את הכאב שלך..

קודם כל תדעי שאת לא לבד ואנחנו פה בשבילך..כולנו עוברות ומתמודדות עם הפרעות אכילה שונות, הפרעות חרדה ודיכאון.

תרגישי חופשי לשתף ולכתוב מתי שרק תרצי, מניסיון אישי זה עוזר לפרוק פה והבנות מקסימות ותומכות..

אני מקווה שאת מרגישה קצת יותר טוב עכשיו ושהסופש יביא איתו ברכה..

נשיקות חמודה אל ייאוש!

אני שמחה לראות שכתבת שוב.. גם אם באופן זמני, כל החיים שלנו הם זמניים כאן בעולם הזה.. זמני זה משהו שאפשר למתוח, אז קחי אוויר לנשימה ותני לכתיבתך ממך לפרוח עצוב לי לקרוא מה שאת עוברת, זה לגמרי לא קל להיות עם זה לבד... ועוד יותר אהבתי שנתת כן מקום ואפילו קטן לקול החיובי שבך, ואני בטוחה שתגלי אותו יותר עם הזמן לא לוותר!!!

מה קרה לפני כשבועיים? למה פתאם זרקת הכל? מה הביא לכך? האם בנתיים הטיפול התחדש? זה לא פשוט לגוף ולנפש להפסיק טיפול תרופתי נגד חרדה ודיכאון בבת אחת. איך את שורדת את זה???

תשתפי.. את מקסימה.. זה טוב זה משחרר... אל תחשבי בכלל מי קורא קשה לקרוא באמת את מה שעברת לאחרונה, זה לא קל לשמוע שפתאום הכל בסדר ואת בריאה ואיך יתייחסו אלי מכאן ולהבא אבל כמו שאמרת, ההפרעה היא קודם כל בראש למרות שתה יכול להראות טוב ובריא אבל אף אחד לא יודע מה הולך לך שם בפנים.. ומה זה באמת משנה לך איך הם קוראים לזה ובאיזה שם.. אם את מרגישה בתוכו לא טוב.. אז זה לא באמת משנה ומה עכשיו? מה התכנון שלך?