מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

מנהלי קהילה

דנה צינמן ליטרט
דנה צינמן ליטרט
פסיכולוגית קלינית. למדתי באוניברסיטת תל אביב, אני מטפלת בילדים, נוער ומבוגרים. אני עובדת כבר הרבה שנים במערך להפרעות אכילה לילדים ונוער בתל השומר, תחילה כמדריכה במחלקה להפרעות אכילה, בהמשך פסיכולוגית באשפוז יום, עשיתי את ההתמחות האשפוזית במחלקה וגם את התזה כתבתי בנושא הפרעות אכילה והפחד מהחיים. בשבע השנים האחרונות אני פסיכולוגית במרפאה להפרעות אכילה (הייתי שותפה בהקמתה). בנוסף, יש לי קליניקה פרטית ברמת השרון שם אני מטפלת גם בבוגרות המתמודדות עם הפרעות אכילה.
מורן וילנר סקאל
מורן וילנר סקאל
שלום, אני מורן, פסיכולוגית לאחר התמחות קלינית. בשנים האחרונות עבדתי במרפאה וגם במחלקה להפרעות אכילה לנוער בתל השומר. בעבודתי פגשתי מקרוב את המצוקה, הקושי והמורכבות שפוגשות המתמודדות ופוגשים המתמודדים עם הפרעות אכילה, ונושא זה קרוב מאוד לליבי. כיום יש לי גם קליניקה פרטית בצפון תל אביב : https://www.moranws.com/ אני מאמינה שחלק חשוב מתהליך ההחלמה הוא היכולת לא לחוש לבד, בייחוד במצבים וברגעים בהם נדמה שאף אחד אחר לא מבין מה עובר עלייך, והתחושה יכולה להיות מאוד בודדה. לתחושתי, כל אחת וכל אחד ראויים לחיות חיים מלאים ועשירים, ואני מאחלת לך להצליח להגיע לכך!
אפרת וייס שורץ
אפרת וייס שורץ
נעים מאד, אני אפרת, דיאטנית קלינית, בעלת 12 שנות ניסיון בטיפול בהפרעות אכילה במבוגרים ובמתבגרים. בוגרת תואר ראשון בתזונה מטעם האוניברסיטה העברית ובעלת תואר שני במדעי הרפואה מטעם אוניברסיטת תל אביב. דיאטנית קלינית בצוות הטיפולי של המרכז להפרעות אכילה במבוגרים במרכז הרפואי שיבא תל השומר, חברה בצוות הטיפולי במסגרת הדיור המוגן של הבית השיקומי לנשים מחלימות מהפרעות אכילה בהוד השרון, ומטפלת במבוגרים ובמתבגרים המתמודדים עם הפרעות אכילה בקליניקה פרטית בהרצליה.

אין לי שקט!

12/12/13 22:25
6 תגובות

אני לא נחה... מבולמוס לבולמוס.. ממחשבה על אוכל כזה ועל הארוחה הבאה.. מהקאה הזו להקאה הבאה..
האבסורד הוא שתוך כדי הקאה אני כל כך סובלת וקשה לי פיזית כבר בתוך ההקאות שזה דורש ממני שעות להקיא ואני מבטיחה לעצמי שאין יותר הקאות לפחות עד סוף היום ושאני חייבת לתת לגוף מנוחה כי אין לי גרון יותר ואני מים לא מסוגלת לבלוע ואז בלחץ שעה שעתיים אני נחה ושוב מגיע ההתקף הארור והבלתי נסבל הזה.. מה נסגר?!?!
אני באמת לא מבינה מה המחלה הארורה הזו רוצה ממני,מאיפה היא נחתה עליי ומה עשיתי רע שזה מגיע לי..
היום בעבודה אחת המוכרות ישבה ואכלה כריך ואחרי זה חבילת שוקולד להנאתה ואחרי שעתיים עוד איזה פרי... ופשוט חייכה וצחקה.. ואני תוהה לעצמי " יכול להיות יום שגם אני יאכל בלי לדפוק חשבון? "
אני מבלה את מרבית היום שלי באסלה ובמקרר... בקושי אני עושה משהו .. אני לא מצליחה לנהל חיי חברה וחיי שגרה נורמטיביים ואפילו עבודה אני מצנצנמת משמרות כי זה מעיק עליי ואני לא מסוגלת להתמיד בשום דבר בחיים שלי...
הכל מדכא ומכביד ומשורה לשורה שאני כותבת זה מרגיש רק רחמים עצמיים וגועל לקרוא את זה..


תגובות

לולי8
13/12/13 0:09

היי רומי,

אני לא זוכרת אם כתבת אם את נמצאת בטיפול או לא אבל ממה שאני מבינה מדברייך טיפול נראה לי כמו הצלת חיים בשבילך.

מה את חושבת?

רומי2
13/12/13 13:00

הי לולי,אני בטיפול מרפאתי וכבר נמצאת כמס' שבועות במעקבים שבועיים אצל דיאטנית וממתינה למעקבים הפסיכולוגיים כי יש רשימת המתנה ארוכה מאוד..

וכמו כן מטופלת בטופמקס ויש לי פסיכאטר שמבקר על הטיפול מלמעלה.

אני סובלת כל כך

אתמול חלמתי בלילה שאני מתקלחת ומנסה לחתוך את עצמי לעומק ממש את כל הגוף ( ואני אחת בלי היסטוריה של חתכים בגוף)

ואז לאחר כמה שעות אמא שלי נכנסת למקלחת ושואלת אותי בבבלה מה אני עושה ולמה הכל דם ואז אני אומרת לה בתמימות " אני מנסה להוציא ממני את הבעיה הארורה הזו "

ושוב זה רק חלום.. אבל רק כדי לחדד את העניין זה משתלט עליי מכל הבחינות.. בשינה,כשאני ערה,כשאני עם משפחה,כשאני צריכה לאכול איתם,כשאני שותה מים,כשאני שותה קפה,כשאני עובדת כשאני עושה הכל!!!

לולי8
13/12/13 13:27

אני מבינה אותך יקירתי..

בתקופות הקשות של ההפרעה,כשהייתי צמה המון הייתי כל הזמן חולמת בלילה על אוכל ובולמוסים וקמה בבהלה ואז נרגעת שבעצם בלמסתי רק בחלום.. אין ספק שהמחלה הזאת חודרת לכל תחומי החיים. אבל היא כל כך לא שווה את כל ההרס הזה.. אני מבינה את זה עכשיו ומנסה לטפל בעצמי (אנילא מטופלת ומעולם לא הייתי עדיין יש לי תקווה לצאת מזה לבד).

אז מה אני בעצם רוצה להגיד לך פה חמודה? שהכל עניין של התמדה, אמונה ומחשבה חיובית. אני יודעת שקשה לך לחשוב דברים חיובייםעכשיו, זה נראה שההפרעה שלך בשיאה. אבל אולי תנסי להעסיק את עצמך במשהו אחרבשעות הפנאי? משהו שאת אוהבת לעשות.. אני למשל אוהבת להיכנס למיטה ולראות איזה סרט טוב, ממש להיכנס לתוך העלילה ולשכוח לכמה שעות מכל החיים שלי. אחר כך זה עושה לי הרגשה יותר טובה :)

יש איזה משפט שחברה אמרה לי פעם: "אוכל זה רק אוכל". משפט כל כך פשוט ובשבילנו כל כך קשה להבנה...

אז אני מקווה שהסופש יעבור עלייך ברוגע ובנעימים.. שמרי על עצמך

נשיקות חמודה

נולדת-מחדש
13/12/13 13:39

רומי, נשמע קשה מה שאת עוברת.. וזה עושה לי עצוב שזה כך משתלט לך על כל תחומי החיים, קראתי את חלומך במתח רב.. ואני יודעת שחלומות מסמלים את הדברים שאנחנו הכי מפחדים מהם ויש להם הרבה משמעויות.. מקווה בשבילך כמו שלולי אמרה שיעבור עלייך סוף שבוע נפלא ורגוע וקל..

עוגית
13/12/13 14:33

:( כל כך מבינה

חיבוק

רומי2
14/12/13 12:38

תודה יקירות על המילים שלכן!

כרגע הסופש כפי שהוא סוער בחוץ כך הוא סוער אצלי בבית... בפנים ובמקרר..

הצילווווווווווווווווווווווווווווווcrying