בקשור שצרפתי את עכולה לראות את הסרט.

האופו בו קיבלה את המחלה ואיך התמודדה ?

הרופאים "נתנו" לה שנה בלבד, אבל החזיקה מעמד 5.5 שנים, אולי בזכות אופיה והתנהגותה.

נתקלתי  בגישות שונות, בחורה שעברה מה שעברה, חיה כאילו לא קרה דבר, מבלה, נוסעת, לא עושה מעקבים, רוצה לברוח....והנה מחזיקה מעמד כבר מספר שנים.

עשיתי מעקבים אצל האונקולוג, והאמת שזה גורם לדכאון. רואים אנשים רבים, ותמיד הם הבולטים שנפגעו מהטיפולים, חלק ממש נכים, חלק בדכאון, ממש מדכא....בא לך לברוח...

זו דילמה לא פשוטה שאדם שחלה נתקל בה היום. אם לטפל או לא, ואם כן עד כמה לטפל, מתי להפסיק, אם להפסיק בכלל...  אני חושבת שכל החלטה צריכה להיות מושכלת, לאחר בדיקת על האפשרויות הטיפוליות ולעשות "בעד ונגד"- מה אפסיד מכל דבר... נשמע מדכא מה שאת מתארת, אך מצד שני האנשים שאת כותבת עליהם חיים, ואם זה באיכות חיים סבירה..... זה משמח....

תודה על הקישור לסרטון על ענת גוב...  מעורר השראה! 

רק אישיות מאוזנת ומפותחת מסוגלת להתמודד כך!  

גילוי בשלב מתקדם כזה הוא מעין גזירת גורל . ההתמודדות שלה וכתיבת המחזה מסייעת

לרבים במצב דומה או קרוב . יצאה כמנצחת והשאירה מתנה ענקית למתמודדים עם המחלה.

גם אני נמצאת בצומת בחירה האם בכלל לטפל או רק לעקוב והסרטון היה חשוב לי :)

אילהה, מה שלא תחליטי באשר לטיפול, נסי גם טיפול אלטרנטיבי, יש אפשרויות שונות, אם את מעונינת פני אי בפרטי

בהצלחה והבראה

תודה קראתי את החומר שהעברת לי. במיוחד התחברתי לסעיפים האחרונים.  אני מאמינה שיש סיבת עומק  רגשית שמעוררת את המחלה אצל אנשים מסויימים וכאשר עולים עליה ומבטלים את הסיבה - אז היא נחלשת או בכלל נעלמת במקרים שעוד לא מאוחר מידי :)