שלום לך jos1234,

נשמע שעוברים עליך ימים לא קלים.

לשאלתך, קשה לאבחן מרחוק מה בדיוק יש לך. המלצתי היא לפנות למומחה מורשה בתחום בריאות הנפש ולהתייעץ איתו/איתה. אני מניח שכבר התייעצת עם נוירולוג שלא מצא דבר, אבל אם לא אני חושב שכדאי שגם נוירולוג יבדוק אותך. התסמינים שאתה מתאר יכולים להיות תוצאה של תהליכים נפשיים אבל שוב, יש לאבחן זאת במדויק. האם תוכל להתייעץ במסגרת בה טופלת עקב התאונה או במסגרת השיקומית? יש להם נסיון רב בנושאים כאלה, ובמידת הצורך הם יוכלו להפנות אותך לגורמים המתאימים.

בהצלחה.

כן הייתי אצל פסיכיאטר והוא אמר לי שזה לא תסמינים של פוסט טראומה ושזה נשמע כמו פגיעה אורגנית . ואז אמרתי לו שזה לא יכול להיות ושלא קיבלתי מכה בראש ממה שאני זוכר.. לבסוף הוא אמר לי שזה כנראה חוסר איזון שנגרם מהתאונה והוא המליץ לי שיחות וכדורים . ויתרתי על הכדורים והסכמתי לשיחות עם פסיכולוג. פיניתי כי הוא לא היה ברור ובטוח במה שיש לי אז חשבתי שאולי פה אני ימצא תשובה ?

שוב, לא ניתן ככה מרחוק לתת אבחנה מלאה. יכולות להיות יותר מסיבה אחת לכל מה שעובר עליך. האם אתה נמצא בשיחות עם פסיכולוג כעת? ואם כן, מה היא דעתו?

jos1234 שלום,

מברך על החלטתך לזרום כהגדרתך ולתת צ'אנס לטיפול הפסיכולוגי. רק זכור ששינוי זה תהליך וסביר שלא תראה שיפור במפגש ראשון או שני. לפעמים נוגעים בנקודות רגישות יתכן ותחוש אפילו החמרה לאחר מפגש מסויים, אך מניסיון הטבה תהיה בהמשך הדרך בצעדים איטיים. בסוף התהליך אני וגם חברים שאני מכיר הגיעו למקום אחר טוב יותר. 

הדימוי שלי למידת האמון שצריך לתת למטפל הוא כמו בירידה בחבל ממצוק בסנפליג עם מדריך. אתה צריך לסמוך עליו שקשר את החבלים כמו שצריך ויש חבל ביטחון ולא משנה מה יקרה אתה בידיים טובות והוא ידע לכוון אותך.

ולכן המלצתי , בשיחת היכרות ,  לשאול את המטפל את הכרותו  ומידת ניסיונו במקרים כמו שלך או כל שאלה אחרת שיתכן לך את התחושה שיש על מי לסמוך. 

מילים כה דורבנות ! תודה אבי אני מעריך את זה מאוד . יש לי שאלה למי שיכול לעזור , מה שיתן לי להרגיש טוב זה לדעת אם יש מישהו "כמוני" זה יתן לי להרגיש הרבה יותר טוב , איך אני יכול לדעת אם יש מישהו " כמוני"???

jos1234  היי

הרעיון בכמוני שיש תמיכה  של מומחים לצד אחים לצרה שמשתפים ותומכים אחד בשני.

אתה מוזמן לשאול , וגם לשתף בתחושותיך, חששות מטיפול, וכל מה שמטריד אותך ולשמוע וגם להשמיע.

אומנם כל אחד אולי נמצא במקום אחר ובכל זאת יש ביננו מחנה משותף שיכול לעזור לנו להבין ולתמוך אחד בשני.

אני גיליתי שלאחר עשרים ומה שהוא שנים , שדי שיתפתי במה שעבר עלי אך לא מה אני הרגשתי תוך כדי הארוע או מה הרגשתי לאחר הארוע ועד היום. כל התחושות היו נצורות בפנים . מתברר שלהוציא ובמיוחד לקרובים קשה יותר. אם  אתה תרגיש צורך שתף אותנו נהיה כאן לאוזן קשבת. אם אפשר לסייע מה טוב. לפעמים תראה שעצם הסיפור מקל.

בהצלחה

הייתי אצל פסיכולוג כבר פגישה שניה , סוף הפגישה הוא אמר לי שהייתי במצב רגיש לפני התאונה ובזמן התאונה הגוף שלי לא הצליח להתמודד עם הלחץ העצום הזה... הוא מספר לי שכל התסמינים שיש לי הלחץ והעצבים הדיכאון ובעיות בזיכרון ובעיות עם עישון קפה ואלכוהול גורם הורמון הקורטיזול והוא עושה לי את כל הבלאגן הזה ! הוא המליץ לי מירו ואני לא רוצה לקחת כדורים . מה לעשות האם זה פוסט טרואמה ?

jos1234 שלום שמח לשמוע ממך שוב אחרי מספר חודשים. איך ההרגשה במפגשים ולאחריהם? האם שיתפת את הפסיכולוג מכך שאינך רוצה לקחת כדורים? אני חושב שנכון יהיה לשתף את הפסיכולוג בגורמים להתנגדותך, ויתכן תשובותיו יכולים לתת לך מענה. רבים מגבשים דעה שלילית על שימוש בתרופות באופן כללי ותרופות פסיכיאטריות בפרט על פי סטיגמות. כדאי לספר למטפל מה הם החששות, מה הם תופעות הלוואי? מה הנזק לאומת תועלת? במידה ותחליט כן לקחת את הכדורים גם אז כדאי לשתף במידה ויהיו תופעות לוואי. לפעמים נדרשת תקופת הסתגלות. יש בכמוני פורום רוקחות ותרופות. הנך מוזמן לשאול בפורום שאלות ספציפיות בנוגע לתרופה המומלצת. כמו כן ישנם אתרים נוספים , תוכל למצוא בגוגל, תלמד על התרופה ואז תגבש דעה. בהצלחה

תודה אבי אתה אחלה! אני מפחד שאני יצטרך לקחת כדורים כל החיים ואני יבלע בעולם הזה . דניאל מה אתה חושב על מה שאמרתי על ההורמון הקורטיזול והטראומה ומה הטיפול ? האם יש לי פוסט טראומה או חוסר איזון הורמונלי ? ואם כן האם יש לך טיפים לתת לי כי אני לא רוצה לקחת כדורים

הרבה מאוד אנשים מקבלים כדורים לכל ימי חייהם ולא "נבלעים" בעולם, אפילו חיים טוב. נכון שיש גם תופעות לוואי ובעיות עקב כך. ולכן אני חושב שנכון הוא לברר קודם כל עם עצמך ממה אתה חושש? ואז לברר את הסוגיות אלה עם הפסיכולוג שהמליץ לך, וגם זה בסדר להתעניין ברשת. חשוב שתחשוב גם על הנזקים של אי טיפול ? ואז תראה לאיזה צד נוטה הכף. אתה חייב שיהיו לך מספיק נתונים כדי לקבל החלטה. להיות גלוי איתך כך אני נוהג והיה לי מקרה דומה וששיתפתי את הרופא המשפחה בחששות שלי מתופעות הלווי. הוא פתח אפילו ספר להראות לי שאין לי ממה לחשוש. אמרתי לו בכל זאת שזה לא מתאים.. מצא חלופה שהייתה מקובלת אלי יותר...

אבי אני יקח כדורים רק שאני ידע שניסיתי כל דבר אחר בשביל לעזור לעצמי להבריא, בסופו של דבר אם שום דבר לא יעזור אני כן יקח ! דניאל מחכה לתשובה שלך??

שלום ג'וס

חוסר איזון בהורמון הקורטיזול בגוף, או כפי שהוא מכונה לעיתים הורמון הדחק, אכן יכול להסביר את כל הסימפטומים שאתה חש. הורמון הקורטיזול משוחרר בגוף, כדי להפעיל את המערכת הסימפתטית בגוף, זו המערכת המופעלת כדי לעורר את הגוף ללחימה או בריחה. חוסר האיזון, יכול להיגרם בעקבות פוסט טראומה, אך ישנם גם סיבות אחרות כמו פגיעה אורגנית, נטייה מולדת, שינויים הורמונאליים, חרדה ועוד.

אני מבין כי ההבנה המלאה של כל שרשרת התגובות שהביאה למצבך, תרגיע אותך ותפוגג את חוסר הוודאות. אך לצערי, לעיתים לוקח זמן רב עד שאנו מבינים כיצד התרחשו כל התהליכים ולפעמים גם בסוף הטיפול איננו בטוחים ונשארים עם הסבירות הגבוהה ביותר. חשוב שהחששות לא יפגעו בטיפול, מה גם שהנטייה לחשוש ולהימנע הן חלק מהתגובות הנובעות מחוסר איזון בקורטיזול.

טיפול תרופתי מאוד מומלץ במקרים אלו מכיוון שהוא מקל על הסימפטומים לאחר מספר שבועות ומאפשר עבודה מהירה ויעילה יותר בטיפול הפסיכולוגי. חשוב לציין כי ככל שהסימפטומים נמשכים זמן רב יותר, כך קשה ויש צורך בעבודה ממושכת יותר כדי לטפל בהם, לכן כדאי להיעזר בטיפול תרופתי שמזרז את התהליך. באשר להתמכרות, אין קבוצת תרופות זו ממכרת ולאחר הטבה משמעותית במצבך תוכל להתחיל בהורדה של מינון התרופה עד הפסקתה לגמרי. ישנם מקרים כפי שאבי ציין שאנשים רואים יתרון גדול בשימוש בתרופה ואז ממשיכים איתה לטווח ארוך, אך אין זה בגלל תלות פיזית בתרופה.

מצטרף להמלצתו של אבי לשוחח על החשש מפני טיפול תרופתי עם המטפל, חששותייך מוכרות וטבעיות. יש רק לראות שהחששות לא יפגעו בכך שתקבל את הטיפול האופטימאלי.