שלום אבדואג:

אני מצטערת לשמוע שאבחנו אצל אשתך טרשת נפוצה. נשמע כמו "רעם ביום בהיר" במיוחד שאתם בתקופה שאתם בהיריון.

השלב שאתם מצויים בו זה עתה הוא אחד הקשים רגשית כי אתם לא מכירים את המחלה, זה משהו חדש, זר ומאיים שאתם צריכים להתמודד אתו וזה מפחיד ואפילו מבעית.

מניסיון שלי יש משהו בזמן שמאפשר להתרגל ולהסתגל גם למחלות קשות. יש לאדם הרבה כוחות שהוא לעיתים לא יודע שקיימים בו עד שנצרך להם.

טרשת נפוצה זאת מחלה שאפשר לחיות אתה על אף הקשיים.

לפחות בתה"ש אני מכירה מרכז לטרשת נפוצה שמאוד משקיע בטיפול ובשיקום של החולים.

חולי טרשת נפוצה יכולים לקיים חיים עשירים ומגוונים (כמובן תלוי גם בתפקוד).

האם יש לכם מקורות תמיכה? חברים, משפחה, אנשי מקצוע?

ורד שלום, תודה על חזרתך אליי. יש לנו מקורות תמיכה מהמשפחה וחברים, אך אף אחד מהם לא באמת מכיר את המחלה הזו...פה ושם מכירים חולים המבוגרים בהרבה מאשתי (בת 30). אנחנו צעירים עם מספר ילדים ופתאום הכל נראה לי כ"כ גדול...ידע זה כח והייתי רוצה לשמוע מצעירים פחות או יותר כמונו, באותו המצב כיצד הם מתמודדים?ממה להילחץ?האם ע"י טיפול ivig ניתן למשמר ולמנוע התקפים עתידיים שמעולם לא חווינו?

הייתי מציעה כמובן ליזום שיחה פתוחה עם הרופא המטפל שבו תוכלו לקבל את כל המידע הנחוץ לכם. להעלות שאלות.

כמובן, אתה מוזמן להיכנס לקהילת טרשת נפוצה באתר זה.

אני ממליצה מאד להצטרף לקהילת טרשת נפוצה פה באתר אם טרם עשיתם כך.

אני בטוחה שההיכרות עם מאובחנים אחרים, קריאת חומר מקצועי ומענה מקצועי לשאלות ספציפיות על המחלה וההתמודדות איתה - יסייעו גם לך וגם לאשתך לעבד נתונים ולהתקדם הלאה עם החיים.