שלום דוקטור אני לא בטוח לגמרי שזה המקום אבל מנסה. הבן שליהתחיל כתה ב. חוזר כל יום מאד מאד טעון ועצבני. טוען כי משעמם לו בבית הספר. את השעורים עושה רק כשאני או אמו יושבים לידו וגם זה מורח זמן. כל רגע משהו קורה. נופל העיפרון. מחדד. שירותים. שעורים של 5 דק נמשכים כשעה. סיר הלחץ הזה בא לביטוי גם במפגשים בבית פה עם חברים. הילד שהיה תמיד רגיש אהוד ואהוב התחיל להתכסח עם כל מי שבא אליו. גוער באורחיו נוזף בהם לא מצנזר את המחשבות שלו אלא אומר בקול (אתה מעצבן אתה מסריח..) וכדומה.

אני מרגיש פה שזה כדור שלג מתגלגל שצריך לעצור אבל לא יודע איפה פה השורש ומאיפה להתחיל לחקור ולבדוק.

דעתך בבקשה?

היי אתה מעלה מצב שאסור להתעלם ממנו . יש לשאול את המורה בבית הספר על ההתנהלות של הילד בכיתה . יש לבדוק את ההתנהלות בחוגים שבהם משתתף . את כל האינפורמציה להציג בפני איש מקצוע ויחד ניתן יהיה להבין את הסיבה להתנהגות שאתה מתאר.

שלום לך, הסימפטומים שאתה מתאר שהתחילו אצל הבן האהוב והרגיש שלך, אגן מאותתים שיתכן ויש לו תקופה משברית כלשהי. לא בהכרח קשור להפרעת קשב. הסימפטומים יכולים לאותת על הרבה מאד אפשרויות, הם יחסית לא ספציפיים. נדרשת הסתכלות רחבה לאורך זמן מסויים ובשיתוף גורמים נוספים שיתנו אינדיקציה לגבי מה שהם רואים. מעבר לזה, הרבה פעמים ילדים יודעים מצויין להגיד מה באמת מציק להם. תקשיבו לו. אולי הוא יוכל לעזור לאתר את הסיבה למשבר הנוכחי. מעבר לזה, הרבה ילדים בתחילת שנה מתקשים בהסתגלות המחודשת. לא יודעת איך עבר הקיץ הזה, שהיה לחוץ ומפחיד להרבה ילדים, ועכשיו המתח פורץ. תנו לילד הרבה אהבה ותחושת ביטחון ולאט לאט תנסו לברר מה קורה ואיזה סוג של עזרה, מעבר לאהבה שלכם, דרושה לו. בברכה נעמי

שלום ד"ר לייטנר, 

הבן שלי בן 4, ילד מקסים וחכם. בדרך כלל ילד שמח ומאוד מאוד חברותי. בשנה שעברה בגן היה לי מאוד קשה איתו אחר הצהריים, הוא רצה כל פעם להיפגש עם חבר אבל הרגשתי שאין נכונות מהצד השני, הזמנתי אלי הרבה פעמים ולא היו הזמנות חזרה. המון פעמים היינו לבד והוא אמר מפורשות אני לבד, אין לי חברים, למה את לא קובעת לי עם חברים ובסוף כבר לא היו לי תשובות. הוא היה מאוד מתוסכל מזה. הוא גם רואה את אחותו הגדולה שהולכת לחוגים וחברים כמעט כל אחר הצהריים וזה מקשה עליו יותר. השנה הוא התחיל גן חדש, מה עלי לעשות על מנת לעזור לו לרכוש חברים? להרחיב את המעגל בכדי שלא ירגיש בודד. מתי אני אמורה לדעת שיש בעיה אמיתית ושצריך לטפל בה?

שלום דוקטור. הנכד שלי היפר אקטיבי וממה שאני רואה אינו מסוגל להתעכב על משחק או ספר. כנראה בגלל זה אין לו חברים? מהקפיצה מפעילות לפעילות? יש קשר ומה ניתן לעשות? יש גם קושי מול ההורים העסוקים. תודה

שלום ד"ר

הבת שלי מאוד עצובה. הולכת לבית הספר בלי חשק, חוזרת אחר הצהריים ורוצה רק להישאר בבית, לא מגיעה ממנה שום דרישה לצאת לחוגים או לגינות או לחברות. הכל קורה רק בלחץ שלי וגם אז היא חוזרת ולא מביעה שום עניין. היא בת 7, זה לא תמיד היה כך, היתה ירידה משמעותית שנה שעברה כשהתחילה כיתה א ועכשיו אני ממש רואה את המבטים שלה בעיניים. אני לא יודעת איך לעזור לה. רק לציין שלא היתה שום טראומה שאני יודעת עליה לילדה. מה היית מציעה לעשות? הייתי רוצה להתחיל את השנה ברגיל ימין.

ד"ר לייטנר שלום, 

טוב שאת כאן. אתמול הזמנו חבר אלינו הביתה, הבן שלי בן 9, אבל לא ממש יוצר אינטרקציות, ניסיתי ליזום בין שניהם משחקים אבל החבר רק רצה כדורגל והבן שלי לא עניין אותו כלום חוץ מהמחשב. זו כבר תקופה ארוכה, ואמהות של ילדים מהכיתה שהבן שלי הולך לבית שלהם אומרות את אותו דבר, יש לו חבר טוב אחד, וגם ביניהם אני מרגישה שזה לא כמו פעם. האם זו השפעה של שנה חדשה?  או שצריך לבדוק משהו אחר? תודה

ואוו איפה מתחילים .. 

יש לי שלושה ילדים 16-14-11 בן בת בן שעברו חיים לא פשוטים שהתחלת הטראומה מתחילה בחטיפתם על ידי אימם וקריעתם ממני , שנה וחצי ששלושת ילדיי לא ראו אותי ועברו הסתה חמורה שפגעה בנפשם ושאת תוצאותיה רואים היום . עצוב עצוב מאוד לראות בסבלם של ילדים, עצוב עוד יותר שהם נמצאים בחזקתה של החוטפת (אימם) וממשיכים לעבור הסתות ופגיעה מכוונת של אימם בנפשם ..יום אחרי יום כך זה נמשך כבר כמה שנים ללא היכולת שלי להצילם מציפורניה של גרושתי שלדעתי סובלת ממחלה שאת שמה אני לא יודע אך הסימפטומים הם פגיעה נפשית בילדים שאחריו בא הטיפול המסור והמתוקשר בסביבתה שמחבקת אוהבת ומזדהה עם המסירות שלה לילדים... ( יש מחלה שנשים פוגעות בילדים בכוונה כדי לקבל תשומת לב ואהדה ) מאז החזרתה של גרושתי וילדיי לארץ על פי אמנת אג גרושתי התחתנה התגרשה התחתנה שוב ובתהליכי גירושים קשים , יש לה עוד -2 ילדים מהבעל השלישי שעוברים ניתוק מכוון מאביהם . משהו סידרתי אצל גרושתי..בני בכורי עבר תקופה קשה של מחשבות אובדניות שהצלחתי בכוחות עצמי לעזור לתמוך ולאהוב ולתת לו את הכלים לראות שיש מי שאוהב תומך ונמצא מתי שהוא רק צריך... תכופה ארוכה של הרבה שיחות הצליחו לחזק את בני ולשחרר אותו ממועקות מכעסים ומשנאה לאימו .. ( הלב נשבר מהסבל והכאב של בני ) השבח לשם הילד מחוזק חוזר לעצמו ולא חושב יותר מחשבות אובדניות.. הילדה שקשורה אלי מאוד מאוד לא מצליחה ללמוד עסוקה מבוקר עד ערב בחברות ובעצמה ושמה פס על המורות ועל כל סביבתה... למרות שהיא ילדה מוצלחת היא נמצאת בכיתה קטנה , לא הולכת לבספר כועסת רוב הזמן על אמא וסבתה שמתארחת אצלם כל פעם לכמה חודשים .. הילדה איימה לפגוע בעצמה ( למרות שלי נראה שהיא לא מתכוונת לזה בכלל ) הייתי צריך לנסוע מקצה הארץ לקצה השני כדי לפגוש אותה ואת מורתה והיועצת כדי לבדוק דרכי פעולה לתמיכה ועזרה במשבר אליו היא נקלעה.. כן אני מודע מודע מאוד ללחצים שילדי נמצאים בהם.. אני מודע למרחק שלי מהם..אני מודע לבעיותיהם ולצורך העז שלהם לעבור לגור אתי ... אני עושה ככל יכולתי לעזור להם בשיחות מחזקות . לדעתי מצבם הנפשי והקשיים שלהם מתחילים ומסתיימים באימם שהוכיחה הרבה יותר מפעם אחת את כשלונה ואת חוסר הבנתה שדרך חייה היא הגורם לכל הבעיות... קשה להסביר לה והילדים גם לא רוצים שאני הערב אותה בשיחות שלנו .. אני מרגיש שאני מכבה שריפות כל פעם מחדש... עכשיו היועצת המורה והרווחה מעורבות ואני , אני פוחד פחד מוות מהתערבותם של מחלקת הרווחה שהוכיחו שוב ושוב את חוסר מקצועיותם והבנתם שהם הם אשמים בפגיעה בילדיי ולא רק.. הרוווחה היו מעורבים בהשתוללותה של גרושתי הם ידעו שהיא בעייתית מתחתנת סדרתית ושקרנית פתלוגית לפי פסק דין של שלושה שופטי עליון ופרקליטות המדינה... הם ידעו על החשדות ועל מה שעוברים שלושת ילדיי אך העדיפו להתעלם ולתת להם לעבור את מה שהם עוברים...למרות נכותי , למרות בעיותי הכלכליות אני אדם אני אבא במשרה מלאה שיעשה כל שצריך כדי שלשלושת ילדייו יהיה את הכי טוב שאפשר..לא מוותר ולא מתייאש ואני צריך יעוץ והכוונה !! 

תודה !

דוקטור לייטנר בוקר טוב.

יש לי שני ילדים חברותיים המזמינים ומוזמנים. הצעיר שלי בגן חובה בררן מאד ומופנם. יש לו כמה חברים, רק בנים. על בנות בכלל לא מוכן לשמוע. הוא כמעט לא מוזמן לחברים. אני משתדלת כמובן ליזום ולהזמין לכאן. אשמח לרעיונות מה לעשות. שנה טובה.

תשובה לגולש ש.

מכלול הנתונים שאתה מביא עשויים להעיד על קשיים בתפקוד הלימודי, יתכן שמדובר בהפרעת קשב או בלקות למידה (שאינם אותו הדבר). ההתנהגויות בתחום החברתי עם חברים או בפורום משפחתי נובעות כנראה מתסכול על רקע הקשיים הללו. אני מייעצת ליזום מפגש ראשוני עם הצוות החינוכי בבית הספר , ובהמשך רצוי להגיע להערכה בשאלה של הפרעת קשב וריכוז אצת רופא מומחה בתחום.

תשובה לגולשת אורלי:

רצוי לשוחח עם הגננת ויתר הצוות בגן ולהסב את תשומת ליבם לקושי שהיה בשנה שעברה. כדאי לבקש שיצפו בבנך במשך היום- בשעות הפעילות המובנות בגן וגם בשעות הפעילות החופשית בחצר. לאחר תקופה כזו של תצפית מצד הצוות בגן , רצוי מאד שתשוחחי שוב עם הצוות כדי להבין כיצד הם רואים את התיפקוד החברתי. במקביל , רצוי וכדאי שאת "תיקחי יזמה" ותזמיני חבר או חברה מהגן למשחק משותף אצלכם בבית, לעיתים קל יותר להזמין לפעילות משותפת- למשל טיול לבריכה, אכילת פיצה וכו, . גם הבילוי המשותף עם חבר אחד – יתן לך הזדמנות לצפות כיצד בנך מתקשר בתחום החברתי, ולהבין אם יש בעיה ומדוע הוא מתקשה.

אם המהלכים הללו, והחודשים הקרובים בגן החדש יובילו למסקנה שאכן קיימת בעייה בתחום החברתי- כדאי לפנות לפסיכולוג התפתחותי. "נורות אזהרה" נוספות בהקשר זה הן טיב הקשר החברתי שבנך יוצר עם בני המשפחה הקרובים,מהי יכולתו להבין ולהפנים כללי התנהגות חברתית, איכות קשר העיין איתו, יכולתו להתחשב באחרים וגם תחומי העניין שלו- האם הם תואמים את גילו? האם הוא יודע לגוון את תחומי העניין שלו? האם יודע לשחק משחק דימיוני, האם מסוגל לנהל שיחה איתכם ועם בני גילו בצורה מתאימה לגילו?

אם יש קושי בתחומים אלו בנוסף לתחושת הבדידות שהוא מביע- אזי רצוי לפנות לאיבחון.

תשובה לסבתא:

ילדים "היפראקטיביים", או במילים מקצועיות, ילדים הסובלים מהפרעת קשב וריכוז , מגלים קשיים בתחומים רבים בנוסף לכך שאינם יכולים להתעכב על משחק או ספר. לילדים הללו יש קושי להתרכז, נטייה להגיב ולפעול באופן פזיז(בלי מחשבה תחילה), וגם אי שקט תנועתי. בגלל כל המרכיבים האלו- קשה להם להתייחס לילדים בני גילם באופן שמקדם את הקשר החברתי: קשה להם להקשיב לאחר, קשה להם לשמור על שיחה, קשה להם לשחק בשיתוף פעולה ולאורך זמן בגלל חוסר סבלנות, תנועתיות, ונטייה לתגובות אימפולסיביות ורגיזות. בנוסף- במחקרים מהשנים האחרונות מתברר שלילדים אלו קושי ראשוני בהבנה של העולם החברתי. הם מתקשים "לקרוא" את הרגשות והתחושות של ילדים ואנשים אחרים ולהבין את הצורך בשיתוף והתחשבות.

במידה והנכד שלך צעיר מגיל 6 שנים- כדאי לפנות למכון להתפתחות הילד לצורך אבחון , וקבלת יעוץ והכוונה. אם הוא בוגר מגיל 6 – יש לפנות לרופא הילדים כדי שיפנה לאבחון ע"י רופא מומחה בתחום. חלק חשוב מהטיפול בתחום הזה היא הדרכה נכונה להורים, שעשוייה לסייע לילד להתקדם  בתחום החברתי

תשובה לגולשת יעלה:

לפני כל דבר אחר- חשוב לדעת האם ניסית לדבר איתה על כך באופן ישיר: כלומר , להגיד שאת מבחינה בכך שהיא "עצובה" ,ואינה מעוניינת בחברות- והיית רוצה לדעת מדוע. יתכן שתיזכי לתשובה מאד מדויקת שתוכל להוביל אותך הלאה.

פרט לכך- מאד מומלץ לגשת ולשוחח על כך עם צוות בית הספר והמורה המחנכת. לבקש חוות דעת המורה על התפקוד בלימודים, אבל גם בתוך חברת הילדים בכיתה ובהפסקה. האם ילדתך בודדה בהפסקות?  חשוב גם לנסות ולשחזר- האם היו קשיים בקשר עם ילדים גם בגיל הגן?

אם בגן היא הייתה ילדה חברותית ומאושרת , וכיום אין לה עיניין בחברות- יתכן שמדובר בבעייה "מקומית" הקשורה לקבוצת הילדים בכיתתה. אם זה המצב, אפשר לבקש את עזרת המחנכת במעט תיווך, וגם ליזום מצידך הזמנה של חברה אחת או שתיים לבילוי משותף עם בתך, או להציע פעילות כיתתית ביזמתך, שבה תוכלי "לשים את בתך במרכז" ולקרב אליה ילדים. כדאי גם לוודא שאין לילדה קשיים ספציפיים בלמידה העלולים לגרום לה להתבייש ולהימנע מחברת ילדי הכיתה.

אם מאז ומתמיד היו קשיים בתחום החברתי- גם בגן וגן כיום- רצוי לפנות לאיבחון ואיפיון מקור הקושי , במרכז מקצועי המתמחה בתחום איבחון קשיים חברתיים.

תשובה לגולשת גאולה:

גם בהקשר לשאלתך, מאד חשוב להתייחס להיסטוריה הקודמת.האם היו לו קשיים התפתחותיים? רפואיים? האם גם בגיל הצעיר יותר(גילאי 3-6) , כלומר בגן הילדים, את זוכרת שהיו קשיים בתחום הקשר החברתי? עד כמה בנך יוצר קשרים רגשיים עם בני המשפחה הקרובה? כמה הוא יודע לתת תשומת לב ולהרעיף חיבה עליכם? האם קשר העיין איתו היה תמיד רגיל? האם הוא מתעניין בזולת?- לדוגמא: אם יראה ילד אחר שבוכה ברחוב, האם יביע התעניינות או דאגה? האם אפשר לנהל איתו שיחה של ממש , או שהוא רק "משדר" , בלי להקשיב? עד כמה הוא מגוון את תחומי ההתעניינות והמשחק שלו לאורך התפתחותו מהגיל הצעיר ועד היום? האם נוטה לבחור תחומי עיניין מוגדרים ולעסוק רק בהם תקופות ארוכות? האם את זוכרת שהוא נהג לשחק משחקי דימיון?- כלומר במכוניות, בגיבורי על? האם ידע להתחפש ולשחק "תפקיד"("אני נינג'ה"..). מהם הזיכרונות שלך לגבי ההשתתפות שלו במסיבות בגן ובבית הספר? האם השתתף באופן פעיל או "כצופה מן הצד" או אפילו נרתע וביקש ללכת הביתה? האם בתיפקודי היום יום שלו הוא מתעקש לשמור על שגרה קבועה? או מרבה בפעילויות או תנועות חזרתיות?

אם יש לך הרגשה שהוא מתאפיין בעבר או בהווה בהתנהגויות כאלו- כדאי לפנות להתייעצות מקצועית . בכל מקרה- אם את מרגישה שיש רמזים לנסיגה בתיפקודו בתחום כלשהוא- יש לפנות להתייעצות ע"י נוירולוג מומחה.

תשובה לאבא במשרה המלאה. אכן תיארת מצב מורכב שבוודאי אינו מקל על חיי הילדים. בגילאי הילדים שלך כדאי לפנות לפסיכולוג קליני, ובעיקר איש מקצוע שמתמצא בנושא גירושין והטיפול בילדים שחווים פרידות וגירושין. פסיכולוג כזה יוכל גם לתת לך עיצה נכונה איך לעזור לילדים. ניתן לפנות לרופא המשפחה ולקבל רשימה של פסיכולוגים העובדים בשיתוף פעולה עם קופת החולים אליה אתה משתייך, או לפנות לתחנה לבריאות הנפש באיזור מגוריך.

תשובה לאמא1: לא כל ילדנו דומים.. ואם יש ילד יותר ביישן ומופנם ביחס לאחיו- כמובן שלא צריך להסיק שיש בעיה. כמו שעניתי לשואלים קודמים- אני מייעצת לך להתחיל באיסוף אינפורמציה מהגננת. לבקש ממנה לצפות בילד כאשר הוא בחצר עם חברים או בעת פעילות משותפת אחרת. יתכן שתצפיותיה יעזרו לך להבין את אופי הקושי שלו. כדאי גם להתבונן בתיפקודו במפגשים חברתיים ובמפגשים משפחתיים כדי לוודא מה מקור הקושי. אם יש לו פרט לקושי החברתי גם קשיים התפתחותיים אחרים- אפשר לקבל איבחון ויעוץ בהקשר זה במכון להתפתחות הילד. אם מדובר רק בקושי חברתי- כדאי לפנות לפסיכולוג התפתחותי להערכה ראשונית. בינתיים- המשיכי ליזום עבורו מפגשים מעניינים בביתכם,ואלתהססי לבקש מאימהות להזמין אותו אליהם , ואפילו "להודות" בביישנותו" בהקשר זה. שלבי אותו בחוג אהוב עליו עם עוד ילדים.גם שילוב בחוג ספורטיבי לא קשה מידי מועיל לבניית בטחון עצמי בהקשר זה. בהצלחה!!

תשובה לאיתי: אכן תיארת מצב מורכב שבוודאי אינו מקל על חיי הילדים. בגילאי הילדים שלך כדאי לפנות לפסיכולוג קליני, ובעיקר איש מקצוע שמתמצא בנושא גירושין והטיפול בילדים שחווים פרידות וגירושין. פסיכולוג כזה יוכל גם לתת לך עיצה נכונה איך לעזור לילדים. ניתן לפנות לרופא המשפחה ולקבל רשימה של פסיכולוגים העובדים בשיתוף פעולה עם קופת החולים אליה אתה משתייך, או לפנות לתחנה לבריאות הנפש באיזור מגוריך.