מנהלי קהילה
מובילי קהילה
בוקר שכזה !
שמתי לב שאני לא יכול לדבר בלי עט , שמתי לב גם שכל פעם כשאחת הבעיות עולה ומפריעה לי לחשוב או לדבר בשגרה אז הידיים לוקחות את מקום הדיבור ! לאנשים כמותי יש חוק אחר וכללי התנהגות שונים מהאדם הרגיל , אני חי בבית מדהים , יש לי שלושה ילדים מקסימים, וכלב שחי אתי.. אני חי בבית שנמצא באמצע הדרך שבוא הוא סופג אותי עד כדי מחשבה שהבית חי נושם ומדבר אתי, כאילו הוא חי בתוכי ... יש ימים שהבית סוגר אותי בתוכו, כאילו הייתי האסיר שלו..ויש ימים בהם הבית יותר נחמד אלי ואז הוא מרשה לי ללטפו וליפות אותו , לפעמים הוא מכריח אותי לצאת מהבית לתת לו קצת חופש מנוכחותי הלא ממש קלה, מתברר שגם לקירות הבית יש גבולות לכמה שהוא יכול לספוג ממני...בימים הקשים באמת אני לוקח את השליטה ומאבד את סבלנותי כלפי אנשים , אני מנצל את מה שעובר עלי בדיוק כמו עכשיו .. הידיים הם המוח, הם הכלי שעושה ומוציא ממני את הדברים , ממש כאילו יש לידיים חיים משלהם !!!
לימור חורש
איתי יקר, תכתוב ותכתוב מלא, יש לי קובץ ענק שכתבתי בו המון, תרשה לעצמך לכתוב בכל מיני אופנים: להקיא את מה שבלב, לכתוב סיפורים דימיוניים, לייפות בכתב את המציאות שלך או להפך. זה קובץ בשבילך...אף אחד לא צריך לקרוא אותו.מתישהו תרגיש אולי שמיצית, כשאני מיציתי, הפה התחיל לעבוד :)
איתי-1
כותב כותב וכותב את הרגשותי , כאבי , וכל מה שיוצא , יוצא ללא התחשבות במה זה עושה לאחרים... כשאני במצב הזה כמו עכשיו , הידיים לוקחות ממני את השליטה על מצבי ..אין לי שליטה של ממש...כמו פיצול אישיות ( טובה לדעתי ) אני כבר לא עושה חשבון ולא פוחד לכתוב את מה שעובר עלי כמו פעם.. לא אכפת לי , וכן אכפת לי ומה שבאמצע ..
קושקוש אהבתי את סגנון תשובתך , זה זורע במוחי מחשבות חיוביות לעשות ולא רק כשכואב !
תודה !!
לימור חורש
כשאתה כותב, תכתוב לעצמך, אתה לא שולח את זה לאף אחד ולכן אתה יכול לכתוב מה שבא לך ללא התחשבות. תשחרר את המקום הכואב הזה ותהנה מכל רגע!
dvora30
איתי,
כבר בנעורי כשהרגשתי שהכל גועש ורועש הייתי לוקחת עיפרון ומקשקשת, וכך הפך הציור לחבל ההצלה שלי,
ויחד עם זאת כותבת. כתיבה אינטואיטבית ממש ברגעים אלה כתבתי את הכאב שלי.
הכתיבההיא כלי נפלא לנפש.
סופשבוע רגוע