שלום רננה יקרה:

ראשית, הרשי לי להביע הזדהות עם הכאב שלך. באמת לא פשוט לשמוע שהבת מתביישת במשהו שמן הסתם לא בחרת.

לצד זאת יפה שאת מבינה אותה והעלית את השאלה בפורום.

כמובן שאין תשובה אחת נכונה, אבל אני חושבת שאולי כדאי לשבת עם הילדה ולהסביר לה על הקביים ועל הסיבה שאת משתמשת בהם, זה ודאי גם מאיים עליה ומפחיד אותה והסבר יכול להוריד מתחושת הערפול והעמימות שלה. 

שנית, חשוב לשמוע ממנה מדוע היא מתביישת, האם ילדים לגלגו על כך וביישו אותה (יכול בהחלט לקרות), אולי אף לשאול את הגננת.

אפשר להציע גם שהגננת תדבר עם הילדים ותסביר להם ותבקש מהם לנהוג בנימוס ותרתום אותם לשיתוף פעולה וכך יקל על הילדה.

מה את חושבת?

שלום רננה,

לטעמי, זו לא סוגיה של חינוך לנימוסין אלא סוגיה של הקניית ערכים, וגם ואפילו לילדי הגן, תפקידה של הגננת הוא להאדיר את כבודה של האימא הנכה, בפני כל ילדי הגן, ואז ביתך תרגיש גאה בעצמה ובאימא שלה. . במסגרת זו עלייך להפנים לביתך שאת יותר מכל האימהות והרבה יותר גיבורה בדאגתך לה, לילדתך, ולהסביר לביתך שילד שאת זה לא מבין, אז שלא  תשים לב איליו.....  כי ילד שמדבר שטויות הוא לא ראוי ליחס ממך (הכוונה להתייחסות הילדה)

רננה, ילדים מבינים ומפנימים, כל העניין לדבר אליהם ברמת הבנתם, הקניית ערכים בבית, זה תפקיד ההורים, ובגן זה תפקידה המקצועי של הגננת.

לדעתי ברור שחינוך, חינוך וחינוך. אם לא תחנכי את בתך אימתי??

עליה להבין כבר בגיל כזה כי אדם הוא אדם ויש לכבד אותו להעריך לאהוב ואפילו לעזור

ולהפך היא היא תיהיה מקור האור שיופץ בגן על ידי כך שהיא תאמר לשאר ילדי הגן

את החינוך אשר את אמורה להעניק לה.

צרעך לשבור בחברה את הסטיגמה, הדעה וההתייחסות כלפי הנכים, האתיופים, הרוסים ומה שלא תרצו הגיע הזמן לסבלנות והערכה וכיבוד

(לדעתי)