כן...יחסי האהבה שנאה האלה מוכרים....זה הזמן לערוך את הרשימה בה את כותבת למה לא כדאי לך לרוץ אל זרועותיה, מה היה רע שם, למה כדאי לך להתקדם קדימה, למה טוב כאן ואיך את רואה את עתידך. מה דעתך?

שיצאתי סתומה והתסכלתי על תמונות מפעם, ועכשיו יותר מהכל אני מרגישה שאני רגע לעזוב הכל ולחזור אחורה. איך עוצרים את זה לפני ששוב יהיה מאוחר מידי? 

את לא סתומה. יש לך הפרעת אכילה בראש. לא בחרת בזה. לי דוקא נראה שעצם זה שאת כותבת כאן את מה שאת כותבת מראה שאת מנסה להלחם בה. אז תגידי, מה השתנה לך לטובה כשהתרחקת ממנה? מה הרווחת?

זה דיי פשוט, את החיים שלי בחזרה. אבל הם לא שלמים באמת..לא רוצה שיגידו ש"הייתה לי אנורקסיה" לא רוצה שיקחו את זה ממני כלכך מהר. אבל עכשיו שדברים מתחילים להסתדר פשוט בא לי להרוס הכל ולשבור את החוקים. אבל כל העבודה שעשיתי תלך לפח?? אז בשביל מה עשיתי את זה? בשביל מה נלחמתי? בשביל שוב להפסיד בקרב?

לא יודעת מתי היא תחזור האמת, זה באמת מורכב מהמון דברים שהשגתי. אבל לאט לאט חוזרת לי לראש המנטרה של "זה לא מגיע לי כל זה זה טוב מידי" אומרת את זה אבל מצד שני אין לי את הכוח להתחיל להיכנס לזה שוב. למקום הצר הזה והחשוך. אבל וואו כמה געגועים וכמה "אהבה" "שליטה" יש שם!!!

את לא צריכה להכנס לזה שוב. יש לי עצה: נסי להתייחס את המחשבה הזו (מה שאת קוראת מנטרה) כאל מחשבה בלבד. לא כאל מציאות או משהו בעל משמעות וערך. פשוט מחשבה. שימי לב כשהיא מגיעה ושחררי אותה. היא רק מחשבה שעוברת לך בראש. את לא חייבת לקחת אותה ברצינות :)