צהרים טובים אליס, אני מניח שאחד מצוות הייעוץ הרפואי בפורום ישיבו לך בצורה יותר ממוקדת בהמשך. בינתיים הייתי אומר שאולי את אינך יודעת איזה סוג סוכרת יש לבעלך אבל הרופא שלו בטוח יודע ולא הייתי חושב שזה יהיה בעיה עבורו לספר גם לך בתור אשתו. מכיוון שאת אומרת שבעליך מקבל טיפול באמצעות תרופה פומית – דהיינו כדורים – קרוב לוודאי שמדובר בסוכרת סוג 2 כי עד כמה שאני יודע סוכרת סוג 1 או נעורים מטופל רק באמצעות מתן אינסולין. עד כמה שיכולתי להבין ממה שקראתי עד כה הדעות חלוקות באשר להשפעת הסוכרת על הזיכרון אבל בכל מקרה המתח הנפשי הנלווה להתמודדות עם הסוכרת בוודאי לא יכול לעזור כאן. בסופו של יום, בעלך ובעלך בלבד הוא זה שיצטרך להכיר בעובדה שהוא סובל מהמחלה ולהשלים עם השינוי בשגרת החיים ובאורח החיים שכולנו נאלצים לעבור. כפי שכמעט כל אחד שעבר את זה יוכל להעיד זה לא קל בכלל אבל בשום מקרה אינו בלתי אפשרי. יש זוגות רבים שחיים באושר ומנהלים חיי משפחה מאושרים על אף העובדה שאחד מבני הזוג הוא סוכרתי או אפילו שניהם ואין סיבה שלא תוכלו לעשות גם. אבל בעלך יצטרך לגלות את האומץ והנכונות להכיר במצב ולנסות להתמודד עמו והייתי חושב שטוב תעשו אם תתייעצו עם הרופא שלכם במשותף לגבי התהליך בעתיד ואת השינויים שיידרשו משניכם. לחיות עם סוכרת אכן קשה אבל עדיין לא סוף העולם, גם אם אין ברירה אלא לעבור לטיפול באמצעות אינסולין. שיהיה לכם בהצלחה ואל תפסיקו להאמין לרגע. א

הי אליס, יש המון תוכן סוכרת בכמוני, כולל על הקשר בין סוכרת ובעיות זכרון...

אבל יש כמובן עוד, האם בעלך אוהב לקרוא ברשת? הנה למשל פוסט מעניין שכתבתי בבלוג שלי על - חלימה צלולה (=מודעת) בלילה.

עוד סיבה לזוז ולאכול נכון – למנוע איבוד זיכרון המלווה את ההזדקנות....האם אתם אוהבים לזוז?

וגם, על השינה והזיכרון.

בברכה, דינה

הי אליס,

נראה כי למרות מצבו ההולך ומתדרד של בן זוגך הוא מתקשה או אינו רוצה לטפל במחלתו ובכך נגרם נזק לגופו ולנפשו שלו ונראה שגם לשלך.

אני ממליצה בחום אולי לפנות למישהו שיכול לסייע ברמה הרגשית, פסיכולוג או עובדת סוציאלית המכירים את תחום הסוכרת וההתמודדות עם מחלות כרוניות לעזרה. מבלי שיצליח להתחבר למקור המוטיבציה שלו, מדוע חשוב לו לשפר את מצבו ואולי קצת עזרה במציאת הדרך לשם השינוי הוא מוגבל.

בהצלחה ורק בריאות

בתיה אלימלך דיאטנית קלינית מומחית לסוכרת

לפי התאור שלך לבעלך סוכרת מסוג 2 הכדור (לפי התאור) הוא לדעתי מטפרומין. הבעיה בסוכרת שללא שיתוף של הסוכרתי בתזונה נכונה ופעילות גופנית אין אפשרות לשמור על איזון. סוכר גבוה הורס במשך הזמן כל חלקה טובה בגוף, אצל חלק יותר מהר ואצל אחרים התהליך איטי. לפי התאור שלך אצל בעלך ההרס די מהיר, שום דבר לא ממש יעזור כל עוד הוא לא יקח את עצמו בידיים. לדעתי בתיה אלימלך צודקת והבעיה היא ריגשית בעיקרה וצריך לטפל בזה בדחיפות.

שלום לך,

אין לי מה להוסיף על מה שכתבו לך כאן, אבל אני חייב להביע את תמיהתי: מה פירוש "איני יודעת איזה סוג ובאיזה כדורים הוא משתמש"? השם רשום בעברית, אנגלית וערבית על הקופסה, כך שאם הוא לא מחביא אותה בכספת כל מה שאת צריכה זה לקרוא את התוית.

המינון שלא השתנה כבר כמה שנים (ככל הנראה כדור גלוקומין אחד ביום) יחד עם התאור הכללי שלך מעלים חשד רציני שבעלך לא מבצע בדיקות שגרתיות ואינו בקשר עם רופא מומחה לסוכרת, וזאת למרות שיש לו דוגמא ממקור ראשון לסיבוכים של המחלה. המערכה המרכזית שעליכם לנהל בשלב זה היא בתחום הפסיכולוגי, עד שהוא יפנים את הצורך בשינוי , כי לפי התאור שלך המצב לא רק שאינו משתפר אלא כמעט ודאי שהוא מתדרדר, עם או בלי קשר לבעיות הזכרון.

בוקר טוב,

תודה לכל העונים עונות . המלצות . קריאת מאמרים (קראתי אותם) וטיפים . המון תודה .

בנוגע לתמיהה של חלק מהמגיבים איך אני לא יודעת איזה כדור נוטל בעלי , ובכן ברור שיכולתי לבוא עם "מדע מדיוק" יותר ועם הכדןר אשר הוא נוטל . אבל הגעתי באותו בוקר אחרי סערת רגשות של ויכוחים אין סופיים בבית על דברים אשר הוא נוטה לשכוח ושזה מחריף באופן מהותי בזמן האחרון ועל זה בעצם רציתי מענה . אחרי הכל אף אחד לא יכול לשפוט או להעמיד את עצמו במקום אף אחד אחר....אני חיה ככה כבר למעלה מ 9 שנים . משכנעת , מכינה , מבשלת , מתייצעת הכל כאשר הסכרת היא לא שלי (אפילו אני עברתי מהפך ורזיתי המון כדי להוריד את כל הסוכרים בבית לטובתי , בעלי והילדים). בעוד הצד השני בוחר לשבת מהצד ... עצוב אבל זאת המציאות שאני חיה בה . בשלב מסוים וכמו כל אדם אחר מרימים ידיים . 

רציתי לבדוק את ההשכלה של איבוד הזיכרון שיש לו והוא חווה (שוב תודה, עדכנתי אותו גם בכל המידע)

שיהיה שבת שלום 

סוכרת לא מאוזנת גורמת למחלות כלי דם, כולל כלי דם קטנים. המועמדים העיקרייים לפגיעה כתוצאה מכך הן העיניים, הכליות וקצות הגפיים, ולא אתפלא כלל אם גם המוח עלול להנזק מאותה תופעה. בעמ' 38 של המגזין הזה יש מאמר על בעיות קוגניטיביות, כולל בעיות זכרון, של חולי סוכרת בגיל מבוגר. (ציטוט: " סקירת ספרות שיטתית של מחקרי אורך תצפיתיים (פרוספקטיבים) הראתה כי אנשים עם סוכרת הם גם בעלי סיכון מוגבר להידרדרות קוגניטיבית מואצת והתפתחות דמנציה").

חיים עם חולה-מכחיש סוכרת הם בעיתיים ביותר, כפי שאת יודעת טוב ממני. הלוואי שהיה לי איזה רעיון טוב בשבילך, אבל אין לי. אולי מסע הפחדה יכול להועיל, ולצורך זה יש המון חומר לקורא ותמונות מעוררות חלחלה באינטרנט. לדוגמא, מיד אחרי המאמר אליו הפניתי אותך יש מאמר על סיבוכי עיניים. מצד שני, מסעות הפחדה כאלה הם לא מרשם לזוגיות טובה...