כמוניטראומה מטרור ומלחמה12/10/2005 (תאריך לועזי)

12/10/2005 (תאריך לועזי)

30/04/15 20:35
7 תגובות
אני משער שזה יהיה כבד אולי אפילו קצת קשה,אלה הם פני הדברים,וזאת המציאות ...

בשנה זו ימלאו למותה 10 שנים,12/10/2005 (תאריך לועזי) חכמה,יפה,עם חלומות והרבה הרבה שאיפות,שוטרת בשירות חובה,היא הייתה לבד "בקרב" הזה על השפיות,לבד לגמרי,מופנת ברמה באמת קיצונית,נפלה בחלקי הזכות להיות אחד הדמויות הכי מרכזיות בחייה,גם היום עשר שנים מאז,מצערת אותי העובדה שלא הייתי שם למנוע את האבידה הזו ... אחרי האובדן הגדול שנה קודם (רצח האח הגדול בפיגוע) לא היו בידיה הכלים המובנים מאליהם להתמודד עם זה,להתמודד עם כול זה לבד ... באמת לבד,לא גרתי איתה ולא בבית המשפחה,אז לא הייתי שם .
אני זוכר את ההלם העצום בקרב המשפחה הגדולה יותר,דודים דודות,אחיינים,אחייניות ועוד אחרים ... היו בבית אמצעי תקשורת,מצלמות,וכתבים,והציגו את זה כמו קדימון לסרט הבא ... (מי הבא בתור)
קיבלתי את הידיעה בטפטוף איטי ומכאיב,איך !? בטלפון .
"תגיע הביתה עכשיו,יש לי משהו חשוב לספר לך" ואני !? אני לא אמור לחשוב שזאת היא תהיה,היא הרי האדם הכי נוגע מחבק מלטף ומנחם,באותם הרגעים שהבכי תקף בכל פינה בבית המשפחה,היא ישבה לידי,לא שיחררה לרגע כדי שלא אתמוטט חלילה,בטלפון ההוא שאלתי למה !????

בדרך בחזרה זה היה נראה כמו נצח,נסיעה של 20 דק',שנמשכה כמו נצח,קמתי באמצע הנסיעה באוטובוס עם אותו הנהג הידוע והמוכר מזה 5 שנים של אותו קו אוטובוס ... הנהג אמר : אתה יודע שאסור לי לעצור ככה סתם ולהוריד נוסעים שלא בתחנה,שב תיכף נגיע" ירדתי בתחנה הבאה והלכתי ברגל,בפנים בלב,הייתה לי תחושה כבדה של אסון והנשימה הייתה כבדה,נפלתי בדרך,ואחרי דקה או יותר קמתי בכוחות עצמי,בטלפון הבא,מהצד השני של הקו הייתה זו החברה שלי,והיא שאלה "איפה אתה !?" אמרתי לה בגמגום "אני בדרך" ... בסוף הגעתי,והיו שם חברות,חברים,שכנים וסתם אנשים טובים,השעה הייתה 16:15 לערך,והיא אמרה לי בשקט מעיק "היא כבר לא בחיים" ואני !? צעקתי ידעתי שזה יקרה בסוף !!! ...

אחותי לא עמדה בזה,בשנה האחרונה דיברנו כול יום כמעט,איך החיים יראו מעכשיו,ואיך נמשיך מכאן והלאה,ואני רק רציתי לנחם,להרגיע,להשקיט את הלב,ולחבק הכי חזק,למרות העובדה שלא הייתי קרוב,והייתה לי התחושה שזה יהיה קשה כבד וגדול מימני .

מאוחר שעות המאוחרות של הערב נסעתי אל בית המשפחה יחד עם החברה ועוד שני מלווים,אני חושב שזה היה השקט הכי רציני שחוויתי בחיי בתוך נסיעה שארכה שעתיים ומשהו,והגענו, אני,החברה שלי ושני המלווים התקבלנו בתוך שקט שהרגיש לי כאב גדול,ואימא ישבה רחוק,בפינה,וראיתי איך היא דועכת,ומסתגרת,אחת מבנות המשפחה התקרבה אליי חיבקה אותי והובילה אותי לחדר אחר,שם ישבנו דקות ארוכות,חצי מהזמן שם ישבתי בשקט,כאילו איבדתי את היכולת לדבר,בסוף דיברתי,אמרתי כמה מילים,ובכיתי,בכיתי הרבה ... מאז את עטופה ונצורה בלב שלי אחותי בכאב סבל ודמעות !!!

12/10/2005 (תאריך לועזי)

7 תגובות

אבי-אגלמז-(אבי88)
מוביל קהילה
לפני כ20 שנה כמעט נפרדתי מהעולם בארוע חבלני ללא התראה מוקדמת וללא ברירת קנס. מאותו יום מרגיש שהחיים ניתנו במתנה ולא מקטר על הנכות שנותרה, אלא מברך על כל יום. כפועל יוצא מודה לכל יום שזוכה לראות את אור השמש ,
30/04/15 21:39

אכן... סיפורך קשה...

דרוש זמן לנסות להפנים ולהכיל את מה שאתה מספר.

לו היינו יחד בחדר נכון היה לא להגיד כלום ולהקשיב לך, להחזיק את ידך.

הרי קשה למצוא את המילים הנכונות ...

אכן... סיפורך קשה...



דרוש זמן לנסות להפנים ולהכיל את מה שאתה מספר.



לו היינו יחד בחדר נכון היה לא להגיד כלום ולהקשיב לך, להחזיק את ידך.



הרי קשה למצוא את המילים הנכונות שיכולות לנחם טרגדיה נוספת שחווית בסמוך לאובדן אחיך הבכור.



יהיה זכרם ברוך



 


refael
30/04/15 22:04

היי אבי, כדי להישאר כאן,שפוי,שלם,ולהמשיך הלאה,אני כותב כותב וכותב הרבה ... למעלה מעשור שנים,למה !? כי קשה לי לדבר קשה לי להוציא את הדברים החוצה,החיים עצמם הביאו אותי למקום שהסביבה (שכנים למשל) לא ...

היי אבי,

כדי להישאר כאן,שפוי,שלם,ולהמשיך הלאה,אני כותב כותב וכותב הרבה ... למעלה מעשור שנים,למה !? כי קשה לי לדבר קשה לי להוציא את הדברים החוצה,החיים עצמם הביאו אותי למקום שהסביבה (שכנים למשל) לא ממש מכירים אותי,אבל יודעים שאני כאן,קיים ... ואני !? לא מסוגל,כי קשה לי,וזה לא עוצר אותי מלהמשיך לחיות למען אלה שכבר לא איתנו לא איתי ... (מתוך הספר - המסע אל תוך החיים)


אבי-אגלמז-(אבי88)
מוביל קהילה
לפני כ20 שנה כמעט נפרדתי מהעולם בארוע חבלני ללא התראה מוקדמת וללא ברירת קנס. מאותו יום מרגיש שהחיים ניתנו במתנה ולא מקטר על הנכות שנותרה, אלא מברך על כל יום. כפועל יוצא מודה לכל יום שזוכה לראות את אור השמש ,
30/04/15 22:11

נראה לי מאוד נכון לכתוב כשיש את הקושי לספר.

הקושי לספר קיים במיוחד לקרוב לנו. שכנים או סביבה רחוקה יותר לא בטוח שבנויים לחשיפה כזו.

אני מצאתי שמסגרת מתאימה ביותר לי היה במסגרת ק...

נראה לי מאוד נכון לכתוב כשיש את הקושי לספר.



הקושי לספר קיים במיוחד לקרוב לנו. שכנים או סביבה רחוקה יותר לא בטוח שבנויים לחשיפה כזו.



אני מצאתי שמסגרת מתאימה ביותר לי היה במסגרת קבוצת תמיכה שבה משתתפים חברים בעלי רקע דומה.



הקבוצה מלווה על ידי אנשי מקצוע וגם פעילות אתגרית.



ראיתי כיצד כל אחד מחברי הקבוצה עושים צעד קדימה.



האם הייתה במסגרת תומכת כל שהיא מאז ?


דניאל-איגר
30/04/15 23:07

שלום refael,

ברוך הבא לפורום. הצטערתי לקרוא את סיפורך העצוב. אני מנחש שהבחורה היפה בתמונה היא זו שאתה כותב עליה. האם אתה יכול לספר על הקשר שלכם? למשל, איך הכרתם, כמה זמן הייתם בקשר, וכל מ...

שלום refael,



ברוך הבא לפורום. הצטערתי לקרוא את סיפורך העצוב. אני מנחש שהבחורה היפה בתמונה היא זו שאתה כותב עליה. האם אתה יכול לספר על הקשר שלכם? למשל, איך הכרתם, כמה זמן הייתם בקשר, וכל מה שמתאים לך לספר אודותיה ואודותך. וגם, עברו מאז שנים רבות, איך התמודדת מאז? ואם מתאים לך, האם תוכל לספר מה גרם לך לכתוב עליה כאן בפורום דווקא היום?


refael
01/05/15 19:28

שלום דניאל,

זו שכתבתי אודותיה,ועדיין כותב,כדי לשמר את זיכרה,היא אחותי בת 20 במותה .


 


אבי-אגלמז-(אבי88)
מוביל קהילה
לפני כ20 שנה כמעט נפרדתי מהעולם בארוע חבלני ללא התראה מוקדמת וללא ברירת קנס. מאותו יום מרגיש שהחיים ניתנו במתנה ולא מקטר על הנכות שנותרה, אלא מברך על כל יום. כפועל יוצא מודה לכל יום שזוכה לראות את אור השמש ,
01/05/15 20:34
רפאל, בן כמה היית במותה?
דניאל-איגר
02/05/15 23:38

ובנוסף לשאלה של אבי88, האם תוכל לספר איך בשלה בך ההחלטה לכתוב עליה כאן בפורום שלנו?


מנהלי קהילה

רמי יולזרי
רמי יולזרי
מתמודד עם פוסט טראומה מאז מלחמת לבנון הראשונה, רץ למרחקים ארוכים , מאד .  אב ל-3 בנים, תושב נס ציונה, יזם חברתי , מנהל חברה משפחתית למחקרי שוק , ועוד 
עמותת נט
עמותת נט"ל
נט"ל, נפגעי טראומה על רקע לאומי, היא עמותה (מלכ"ר) א-פוליטית, אשר הוקמה על ידי ד"ר יוסי הדר ז"ל ז"ל, הוגה המרכז ויוזמו, ויהודית יובל רקנאטי, יו"ר העמותה. נט"ל הוקמה בשנת 1998 מתוך רצון להעלות למודעות הציבורית את תופעת הטראומה על רקע לאומי, קרי השלכותיו של הסכסוך הישראלי-ערבי, ולהבחין בין נפגעיה של טראומה זו לבין נפגעי טראומה כתוצאה מאירועים א
גלי דגן
גלי דגן
גלי דגן -סמנכ"ל שיווק והסברה בנט"ל

מובילי קהילה

אבי אגלמז (אבי88)
אבי אגלמז (אבי88)
לפני כ20 שנה כמעט נפרדתי מהעולם בארוע חבלני ללא התראה מוקדמת וללא ברירת קנס. מאותו יום מרגיש שהחיים ניתנו במתנה ולא מקטר על הנכות שנותרה, אלא מברך על כל יום. כפועל יוצא מודה לכל יום שזוכה לראות את אור השמש ,