שלום לחברה,

ממליץ לך להתחיל עם המדריכים שיש בקהילה כאן בכמוני , ללמוד על הנושא.

יש גם דף מוקדש לקרובי נפגעי טראומה ובה המלצות:

http://www.camoni.co.il/index.php?idr=400&p=209783&pt=281

אינני איש מקצוע אלא נפגע טראומה שיכול לתת את הנקודת מבט שלי שהיא סוביקטיבית.

יש לנו נטיה לא לשתף, להסתגר וגם כשהקרובים רוצים לעזור זה לא תמיד עובד.

הדימוי הכי קרוב אולי שאם יש לך פצע פתוח ומי שהוא נוגע בזה מבלי לדעת זה מקפיץ וגורם לתגובה.

לפעמים אותם הקרובים לא מכירים ולא מודעים למה זה אומר נפגע טראומה והניסיונות של הקרובים לעזרה והאמירות שלהם נחשב כאילו לא מבינים אותי , מזלזלים בכאב שלי וכ"ו.

ולכן כדאי לאסוף מודיעין. לא בהכרח החבר שלך סובל מכל אותם הסימפטומים שמופיעים במדריך אבל טוב להיות מודעים לאפשרויות.

לגבי היציאה מהבית (במקרה שלי לבילויים ולא לעבודה) כרוך בקושי רב וצריך ממש לגרור אותי. בתוכי אני מעריך את זה ואני יודע שהיה כיף וכל זאת פחות יוזם ויוצא.

לא ציינת את הנסיבות שבהן נפגע החבר שלך, אך שישנם תחומים שבהם יש עמותות , קבוצות תמיכה.

כדאי לפנות אליהם , אך כדי שזה יקרה  החבר צריך לפנות אליהם. לפעמים זה קורה מיד וראיתי מקרים שזה קורה לאחר 5 או 10 אף 20 שנה. (שוב אלה לא נתונים סטטיסטיים אלא מה שאני מכיר).

בתור התחלה תוכלי להזמין את החבר לקרוא על פוסט טראומה , המדריכים כאן.

מוזמנת לשאול 

בהצלחה

אבי88

תודה רבה על תגובתך. אני מנסה למצוא לו טיפול. הוא מאוד רוצה לצאת מיזה. אני רק לא יודעת איך לעזור לו לצאת מהבית על מנת לקבל כל סוג של טיפול.

צריך את הזמן להבשלה כדי לעשות את הצעד ונראה שזה משתנה מאדם לאדם.

אני מזכיר לך שאינני מטפל או איש מקצוע אבל נדמה לי שגורם לתיזמון לצאת לטיפול היא פונקציה של עד כמה זה אקוטי.

אם אני חי אם זה בשלום פחת יש את המוטיבציה לגעת במקום כואב.

ברגע שמפנימים את מחיר החיים עם פוסט טראומה מבלי לטפל עושים את הצעד וכל אחד בקצב שלו.

אולי גם לא יודעים לקרוא לילד בשמו... כלומר אם לא יודעים שכל מה שקורה איתי כרגע זה כתוצאה מפוסט טראומה אז לא תמיד מפנימים שיש מה לעשות.

לכן ראשית כדי שיקרא את המדריכים. שנית לדבר... לדבר. שיספר לך על המקרה, מה קרה ומה הרגיש.

שיספר מה הוא מרגיש היום, איך ישן, חלומות וכ"ו.

לפעמים יש לנו את הקטע ששמים מסכות של המצ'או והחזק ולא מדברים וחושפים חולשות.

לחשיפה  דווקא דרוש הרבה יותר חוזק ולא מראה חולשה אבל ... ככה זה.

כשמספרים יש גם תהליך של זיקוק , הקלה.

למדתי שכשמקשיבים לא חייבים לתת פתרונות.

אתם מדברים על זה?

הי, רק פעם אחת ובשני משפטים. הוא מתבייש כשהוא מרגיש רחמים עצמיים ולדבריו הגאווה שלו לא מאפשרת לו. אני פונה ומתייחסת אליו רגיל ועם המון הבנה. אני לא יודעת איך לגרום לו לדבר. לפעמים הוא מספר איך עבר עליו הלילה אבל אף פעם לא מפרט. הוא ביקש ממני לסגור את הנושא ושלא אשאל כלום ולא לדבר יותר על מטפל. הבטחתי שכך יהיה ונדבר רק אם הוא מבקש. אני אבודה בתוך זה. חוסר אונים. הוא זקוק לעזרה ואני מרגישה שיש לי אחריות. גדולה אפילו.

שלום לחברה של...

לאחר שקראתי את תגובתך, חשבתי רבות על התשובה הנכונה , ולא מצאתי.

כשם שלא יודע לענותלמה אני לא שיתפתי מעל לעשרים שנה. וגם היום משתף ממש בקמצנות וזאת הודות לקבוצת תמיכה שבה השתתפתי. השאלה למה לקח לי כל כך הרבה זמן לגיע לקבוצת תמיכה?? אולי בגלל שמוצאים דרכים לתפקד למרות הפגיעה. כמו מי שהוא שיש לו פצע ברגל ומסגל סוג של צליעה והולך למרות הכאב. במקרה שלנו הפצע לא נראה ולא תמיד מודעים לזה שיש פצע. 

יש שונות בין המקרים וגם ראיתי שיש דימיון ומתחבר מאוד לתאור שלך על מה שקורה. לא בהכרח האי שיתוף קשור לפגיעה בגאווה. לפעמים גם התנהגות מסוימת כתוצאה מפוסט טראומה אינסטיקטיבית ולא מתוכננת. ולכן לא ניתן להסביר אותה ורק לאחר שנים כשרואים שיש מחנה משותף בין נפגעי הטראומה מבינים מאיפה זה בא.

לא סיפרת מה הרקע לטראומה, אבל חשוב שתדעו שיש תחומים שיותר נתמכים בארץ וגורמים שונים שמסייעים כמו נט"ל לנפגעי טראומה לאומי או משרד הבטחון לאנשי הבטחון או ביטוח לאומי לנפגעי פעולות איבה.

לא סיפרת גם עד כמה חייו של החבר שלך משובשים בעקבות הטראומה ועד כמה זה מפריע לתפקוד היום יומי?

קראתי שוב את הקישור שהפנתי אותך, " כך תסייעו לקרוב עם פוסט טראומה" שעמותת נט"ל פרסמה.

מוצא שההמלצות מאוד נכונות ויכולות לסייע. אם לא קראת ממליץ בחום.

http://www.camoni.co.il/index.php?idr=400&p=209783&pt=281

תוכלי להזמין את חברך לקהילה ואולי נבין אחד את השני...

חברה של שלום, בהמשך לדברים של אבי, האם את יכולה לספר מעט על מה קרה לו ומתי? וגם, האם הוא התמודד עם הפגיעה באופן כלשהו. במידה ומדובר בפגיעה הקשורה לסכסוך הישראלי-ערבי, אני ממליץ לו לפנות לקו המצוקה של נט"ל בטלפון 1-800-363-363, יש שם אנשים שהוכשרו במיוחד לסייע במקרים של פגיעות טראומטיות. במידת הצורך הם גם יוכלו להפנותו לטיפול. אבל ראשית, יש לדעת מעט יותר על המצב ומקורו.