אז מה עושים עם היום הזה? דפדפתי בפייסבוק ויש סרטונים שנפתחים אוטומטית בלי ששמים לב. ככה נחשפתי בעל כורחי לפיגוע הדריסה היום. ולא אפרט בכוונה אבל אני לא יכולה לאכול מאז ורק רואה את זה מול העיניים. מתה מפחד. בחילה ובטן מתהפכת :( איך איך איך? ומה עושים? איך יוצאים מהבית? איך לא מראים את החרדה לילדים?

שלום מיתר אולי זה פתרון חלקי אבל ניתן להגדיר בפייסבוק שלא תהיה הפעלה אוטומטית של סרטונים. נכון אנחנו מוצפים ביותר מידי מקורות מידע ולצערי בעת האחרונה מאוד מוחשיים גם בגלל שיש הרבה מאוד מצלמות בשטח והכל עולה לרשת ומופץ במהירות הבזק ללא שום סינון. נדמה לי שחשוב שכל אחד יקבע לעצמו לכמה מידע רוצה להחשף, כל כמה זמן רוצה לשמוע חדשות ולדעת לווסת. במיוחד מי שחווה טראומה והנושאים אלה רגישים אצלו אולי יותר מהאוכלוסיה הכללית חייב למצוא את המינון המתאים לו. יש כאן דילמה , לא להחשב בעיני עצמך לאדיש למצב ומנגד לא להזיק לעצמך. בברכת לילה שקט ובטוח אבי 88

שלום מיתר, התגובות שאת מתארת מאד מובנות בימים כאלה. אמצעי התקשורת השונים מציפים אותנו בתכנים שאפילו לא ביקשנו להיחשף אליהם, והגוף מיד מגיב- גם באופן פיזי ע"י בחילה והבטן שמתהפכת, וגם ברמה הרגשית באמצעות פחד, חרדה ומחשבה בלתי פוסקת על האירוע... לתגובות כאלה אנחנו קוראים "תגובות נורמליות למצב לא-נורמלי", שכן המצב הביטחוני כיום בהחלט מעורר דאגה. כמו שהציע אבי88, אם אפשר 'למנן' את כמות החשיפה לחדשות- מה טוב. לגבי הילדים- טוב שאת מגלה רגישות בעניין ונמצאת עם האצבע על הדופק. בימים כאלה באמת חשוב לשים לב לתגובות של הילדים, להרגיש אם הם מדברים על הנושא ולנרמל את הפחד אם עולה- הרי כבר סיכמנו שבאמת נורמלי לפחד בימים אלה:) אפשר גם לשתף את הילדים שאפילו אמא ואבא מפחדים, אך יחד עם זאת, חשוב לתת להם תחושת בטחון ומוגנות, ולעזור להם למצוא פתרונות למצבים שבהם הם יותר חוששים (לדוגמא- ילד שחושש ללכת לחברים, אולי אפשר להזמין חברים אליו הביתה). ובעיקר לתת המון אמפתיה לחששות שעולים. תודה מיתר ששיתפת את מה שכנראה רבים מרגישים בימים אלה. את כמובן מוזמנת להתקשר לקו הסיוע שלנו שפועל מדי יום בין השעות 7:00-22:00. בברכת ימים שקטים, דנה