מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

מנהלי קהילה

רמי יולזרי
רמי יולזרי
מתמודד עם פוסט טראומה מאז מלחמת לבנון הראשונה, רץ למרחקים ארוכים , מאד .  אב ל-3 בנים, תושב נס ציונה, יזם חברתי , מנהל חברה משפחתית למחקרי שוק , ועוד 
עמותת נט
עמותת נט"ל
נט"ל, נפגעי טראומה על רקע לאומי, היא עמותה (מלכ"ר) א-פוליטית, אשר הוקמה על ידי ד"ר יוסי הדר ז"ל ז"ל, הוגה המרכז ויוזמו, ויהודית יובל רקנאטי, יו"ר העמותה. נט"ל הוקמה בשנת 1998 מתוך רצון להעלות למודעות הציבורית את תופעת הטראומה על רקע לאומי, קרי השלכותיו של הסכסוך הישראלי-ערבי, ולהבחין בין נפגעיה של טראומה זו לבין נפגעי טראומה כתוצאה מאירועים א
גלי דגן
גלי דגן
גלי דגן -סמנכ"ל שיווק והסברה בנט"ל

פוסטראומה

שני
27/10/15 14:31
4 תגובות

שלום רב,

הילדים שלי נכחו בפיגוע הדקירה בבית שמש. הבן ראה את הדקירה, שאר בני הבית שמעו את היריות וכמובן את כל הנלווה לכך, כוחות המשטרה, אמבולנסים, מסוקים וכו', וילדה נוספת נחשפה לגופות המחבלים.
בעקבות כך, הבן ממעיט בדיבור. ביקש שנקנה לו גז פלפל, קנינו. הוא דיבר קצת עם בעלי על מה שהוא נחשף וזהו. הוא בוחר בשתיקה ובשגרה... הבת הגדולה קופצת מכל רעש קטן שנשמע, הבת הקטנה מסרבת להתקלח לבד ולהיכנס לשירותים לבד. והבת שנחשפה לגופות המחבלים, חולמת חלומות ביעותים, ומפחדת לצאת לכל מקום שהוא.
איך מרגישה שאני חסרת אונים. איך אני יכולה לעזור לילדים שלי?


תגובות

אבי-1959
27/10/15 21:14

היי שני,

אינני איש מקצוע אלה אדם שחווה על בשרו את טרור הסכינאות בתחילת התפרצותו לפני למעלה מעשרים שנה.

דברים שאכתוב מבוססים על ניסיוני ודעתי האישיים ואינם אולי משקפים אופן מדעי ונכונים לכולם.

כשחווים ארוע מסוג זה אותם השניות של החשיפה למראות אינם נמחקים. דוגמא הכי טובה זה כמו שתביטי על מקור אור חזק למשך זמן מסויים ואחרי זה כשתזיזי את מבטתך למקום אחר או תעצמי עיינים נקודת האור תמיד תהיה שם. במקרה הזה אולי נקודת החושך נכון לומר. זה 24/7 גם כשישנים. 

אולי זה מאוד הגיוני שאדם שהותקף ונפגע פיסית ירגיש כך ויפתח סימפטומים של פוסט טראומה . אפילו אני מאוד הופתעתי לפגוש נפגעי טראומה שרק נכחו בזירת פיגוע ולא נפגעו פיסית , אנשים שחייהם נעצרו ולא שבו למסלולם שנים רבות אחרי הארוע. נכון שפעם לא התיחסו לנפגי טראומה  במעגל הרחב יותר אבל גם הנפגעים עצמם פחות היו מודעים לאפשרות הזו. לא פנו לעזרה מיד אם הארוע. ושנים אחרי כשהרגישו צורך בעזרה נפשית לא תמיד חובר הקשר בין אותו ארוע למצב הנפשי מיד. 

לא כל מי שחווה ארוע טראומטי יפתח תסמיני פוסט טראומה אך נראה לי שנכון יהיה לפנות לגורם מוסמך באיזור מגוריך לשיחה, התייעצות. טיפול ככל שסמוך לארוע יכול לעזור.

 

דנה-ורנר
27/10/15 21:23

שלום שני,
כהורים, קשה לנו לראות את ילדינו במצוקה, זה מעורר תחושה של חוסר אונים, כפי שציינת. הילדים שלך חוו אירוע קשה ומפחיד ותגובתם מובנת ונורמלית. מחקרים מראים כי ילדים מגיבים בשלל דרכים למצבי חרדה ומתח וחשוב לכבד כל תגובה ולתת מקום לכל רגש שמתעורר. 
במיוחד בימים אלה, נסי לייצר עבורם תחושת בטחון רבה ככל האפשר: נסי לשמור על שגרת סדר היום (הליכה לבי"ס, חוגים וכד') וכשהם בבית, נסי להיות בקרבתם, לשחק איתם במשחק אהוב או לעסוק בפעילות משותפת אהובה ומוכרת. ילדים מרגישים בטוחים יותר בסביבה מוכרת וצפויה, כשהם נמצאים בקרבת אנשים שהם מכירים ואוהבים וכששגרת יומם עקבית ומוכרת.

על מנת לתת מענה קונקרטי יותר חשוב לברר כמה פרטים נוספים: בני כמה הילדים? האם נפגעו פיזית באירוע? האם קיבלו מענה טיפולי בבי"ס מאז האירוע?

באופן כללי, תגובות החרדה של רוב הילדים הולכות ופוחתות בימים הראשונים עד לחזרה מלאה לשגרה הקודמת. את מוזמנת להתקשר אלינו לקו הסיוע שמספרו 1-800-363-363 ולהתייעץ עם מתנדבים שהוכשרו במיוחד לשם כך ויוכלו גם להפנות לטיפול במידת הצורך. 

קרן45
28/10/15 12:27

תודה רבה לכם, אבי ודנה על המענה המהיר ועל הייעוץ שאני מתכוונת לפעול על פיו.

שה' יעזור לכולנו, והשקט ישוב לשרור בארצנו.

אבי-1959
28/10/15 12:33

אמן ואמן