מילים שאמרתי כשהמצלמה של Israel Hayom ישראל היום החלה לפעול.
טור דיעה מצולם :
"תאמינו לי כשאני אומר שמחיר המלחמה הוא כבד מנשוא למי שלחם בה, אני יודע על מה אני מדבר. אני הלום קרב ממלחמת לבנון הראשונה. כן!!! ההיא, אי שם, שחלקכם בכלל לא מכירים או זוכרים. את המלחמה ההיא אני לא מצליח לשכוח.
מלבד המחיר הפיזי ישנו גם את המחיר הנפשי השקוף והבלתי נראה שמשלמים לוחמים, במשך כל חייהם לאחר המלחמה. השבוע כשפרשת Ido Gal Razon
ומלחמתו במשרד הביטחון עלתה לכותרות, שוב הכל חזר, למרות שזה מעולם לא הלך.
אמת פשוטה אחת שכחנו כולנו : הנפש האנושית אינה בנויה למלחמה והאפקט שלה הוא מזיק באופן בלתי הפיך. בואו נודה, אנחנו החברה הישראלית שכחנו ליבק ואמץ לוחמים אלה והפקרנו אותם לטיפול לא הולם ולמלחמה בבירוקרטיה של מוסדות המדינה. נטשנו את הלוחמים !!! לא בשדה הקרב, שם לא מפקירים פצועים, אלא פה בבית.
מיליארדים מושקעים בכדי לצייד את חיילנו בטכנולוגיה הצבאית הטובה ביותר שתאפשר להם לשרוד את שדה הקרב ולצאת ממנו מנצחים. אבל, אף אחד, לא מראה לנו איפה נמצא הכפתור שמכבה את המלחמה.
אנחנו שכחנו שלוחמים לא נולדו כמכונות הרג משוכללות. הם לא נולדו באופן טבעי ללהתמודד עם לחימה אכזרית.
תהליך הריפוי של פציעה רגשית אורך לפחות פי 10 מתקופת ההכשרה של לוחם. כפי שפגז יכול לקטוע רגל, חווית הלחימה קוטעת את הנפש לחלקנו.
אתה יכול ללמוד לחיות בלי רגל, אבל הרגל לעולם לא תצמח בחזרה. בפציעה נפשית אתה יכולל ללמוד לנהל אותה כפי שהיא, אך לעולם לא תחזור להיות האיש שהיית לפני המלחמה.
זה הזמן בו אנחנו חייבים לעצור לרגע ולהבין שאם אכן המלחמות באיזורנו לא הולכות להיגמר בקרוב, אנחנו מוכרחים להתחייב לשיקום הנערים הצעירים שחוזרים הביתה בחיים אך עדיין שבורים ופגועים מבפנים.
תקציב המדינה צריך להיות מחוייב לריפוי הלוחם לא פחות מאשר הכשרתו להרוג. אם לא ניקח על עצמנו התחייבות זו אנו הופכים להיות האויב הכי גרוע שלנו."