שלום צביה היקרה:
מאוד מתסכל לראות כך את בנך. את גם מציינת שהוא לא סובל ולמעשה אין כל בעיה נפשית, מאידך אנחנו מבינות שמתמודד כנראה עם איזושהי בעיה. הרי לא יתכן שבחור בן 23 נמצא כל היום בבית מול המחשב והטלויזיה, לא עובד או לומד וללא חברים.
יש משהו שבכל זאת חסר לי בפאזל. כיצד בכל זאת הסתדר בצבא? הלא נדרש ממנו שם לקיים מטלות, היכן הוא שירת ומה היה התפקיד שלו? ציינת גם שלא היו בעיות. איך זה מסתדר?  הוא גם בחר בשירות רחוק מהבית. מה הוא עשה במשך שבועיים רחוק מהחממה הביתית?

יש מישהו אפילו מהמשפחה המורחבת, דוד, בן דוד, חבר שבנכם מעריך ומוכן לקבל ממנו, שיכול לברר אתו מה קורה. אולי הוא יפתח בפני מישהו כזה?

לצערי לא הוא לא בקשר עם בני מישפחה ואין מישהו שהוא קרוב אליו.הוא סגור מאוד גם.האם לדעתך אם אני אלך לפסיכולוג לדבר עליו יש מצב שיוכל לעזור לי או שזה בזבוז זמן וכסף אם הוא לא מוכן לשתף פעולה?

השאלה היא מה מטרת הפנייה לפסיכולוג. את יכולה לפנות לפסיכולוג כדי לקבל תמיכה נפשית עבורך ככל אדם הפונה לטיפול או תמיכה נפשית, את יכולה לקבל גם יותר ייעוץ כיצדלנהוג. אם המטרה היא בנך, כלומר להביא אותו לטיפול אצל הפסיכולוג ולשנות דפוסים אצלו בוודאי שצריך את שיתוף הפעולה שלו. אבל לפעמים איש מקצוע יכול לתת כלים לבן המשפחה כיצד לנהוג וזה יכול להשפיע באופן עקיף גם על האדם עצמו שמתמודד עם הבעיה.
 

אני אשמח שגם את תמיד לעדכן אותנו בפורום.
אגב, רציתי לשאול אותך כיצד הבן שלך מסתדר כרגע ברמה הכלכלית? כיצד הוא מממן את עצמו? האם יש איזשהם ציפיות ממנו לסייע בבית? הוא בכל זאת אוכל, ישן, משתמש בשירותי הבית. האם אתם משתפים אותו גם בחובות?

יש לו כסף בחשבון בנק שצבר בזמן שהיה בצבא(מכיוון שלא היה לו על מה לבזבז) אין לו הוצאות אישיות כגון בגדים ( הוא מקבל מהבן הגדול ואין לו בעיה עם זה הרי הוא לא יוצא ומבלה)הוא משלם בעצמו את הבטוח הלאומי ולגבי המחיה בבית אנחנו לא דורשים ממנו כסף גם הבן הגדול גר בבית ואנחחנו לא דורשים על זה כסף ( לא יכולה לעשות איפה ואיפה).אבל אני יכולה לומר לך שפעם כן ביקשנו כסף מתוך כעס ולא הייתה לו בעיה לשלם לנו ...רק שבסוף התקפלנו ועזבנו את זה ולא לקחנו(שוב מאותה סיבה שהבן הגדול שגר גם בבית אנחנו לא מבקשים כסף)

צביה יקרה:
ציינת שהכל התחיל בסביבות גיל 15. מה היה לפני כן? ומה קרה בדיוק מאז? ניסיתם לבדוק האם עבר איזשהו אירוע משברי? איך זה בדיוק התחיל? מה אמרו לכם אז בביה"ס? וכמה את יכולה לדבר עם הבן שלך? האם תשבי אתו ותגידי לו שאת דואגת לו, תשאלי אותו על התוכניות שלו לעתיד וכו'? 

את מעלה פה דברים חשובים. מציינת שכן היתה בעית קשב וריכוז שגרמה לבעיות בלימודים, בעיות חברתיות ורגשיות שהוא לא ממש התמודד אתה, אלא יותר ברח ממנה. גם בלימודים, את מציינת שאת היית עושה לו את העבודות.
הרבה מבוגרים שבילדותם סבלו מבעית קשב וריכוז מתמודדים בבגרותם עם בעיות של חוסר בטחון עצמי ודימוי עצמי ירוד בשל חוויות רבות ונשנות של חוסר הצלחה, כשלון, דחייה חברתית- אני משערת שאולי גם בנך סבל וסובל מכל אלו על אף שהוא אומר שטוב לו- זה סוג של בריחה או הדחקה כי התמודדות עם החיים מאיימת עליו.
אני חושבת שזה חשוב שאת מנסה ומדברת ו"חופרת", חשוב שגם בעלך יהיה אתך בצד הזה.
אני מבינה שאתם לא רוצים לעשות איפה ואיפה ואם לא מצפים מהבן הגדול לשאת בהוצאות בבית אז גם מבנך הנוכחי לא, אבל כן צריך לחשוב איך כן מאפשרים לבנך להתמודד עם החיים כי כעת הוא מקבל הכל על מגש של כסף ואין לו למעשה למה לטרוח או להשתנות.
 

אז לפי דברייך את בעד לקחת ממנו כסף עבור שהותו בבית .אוקיי אני יעשה את זה אני אבהיר לו שאני לוקחת ממנו כסף אם הוא לא מוצא עבודה או עושה משהו עם חייו.

אני לאו דווקא אומרת שצריך לקחת ממנו כסף. רק אמרתי שצריך לחשוב על משהו שיגייס ממנו איזושהי מחויבות, הרי לא יתכן שהוא כל היום ישב בבית ולא יעשה דבר ולא יהיה מחוייב לכלום. עד מתי? בוודאי חשוב להבין אותו, להקשיב לו, לנסות לדובב אותו ולהבין מה על לבו, מצד שני הוא יכול כך במשך שנים להמשיך בדרך הזאת וזה לא יצמיח אותו או יקדם אותו. חשוב להסביר לו שאתם דואגים לו ולא מוכנים לראותו כך קמל, לגבי הכסף זה צריך להיות משהו שאת מתחברת אליו ועושה בלב שלם.
 

שלום צביה. מה קורה עם הבן שלך. גם הבן שלי סגור בחדרו הרבה זמן. הקמתי קבוצת וואטסאפ להורים. האם את רוצה להצטרף? מיכאל מוריס, ירושלים

חוץ מזה אני ממליץ לך להצטרף לארגון משפחות לבריאות הנפש. הם מפרסמים כל מיני קבוצות תמיכה וימי עיון. אני ממליץ לכם לעשות מאמצים ליצור קשר עם הורים אחרים עם התמודדות דומה.