שלום לך
עניתי על שאלה זו בהודעה אחרת.
כפי שכתבתי, במצבי מחלה יש שפעול יתר של מנגנונים שונים, והתרופות מדכאות ומפחיתות את שפעול המנגנונים הללו ומחזירות אותם לפעילות דומה לתקינה. כנ"ל לגבי אוקסר. בחולים עם יתר לחץ דם יש לעיתים שפעול יתר של ציר הרנין-אנגיוטנסין, שגורם לעלית לחץ הדם. עיכוב של הציר עם אוקסר מדכא את שפעול היתר ועל ידי כך מוריד את לחץ הדם. התרופות לא גורמות לעיכוב מלא של מנגנונים, אלא בעיקר לעיכוב הפעילות העודפת שלהם.
בעת נטילת אוקסר יש להזהר במצבים בהם יש התייבשות - מחלות חום, שלשולים, הקאות וכדומה. במצבים אלו כדאי לשקול אפילו להפסיק את הטיפול ליום-יומיים כדי להימנע מסיבוכים בשל התייבשות יתר.

ד"ר לוין שלום לך,
תודה על תשובתך, ואכן ענית על השאלה גם בהודעה אחרת, ואני מציע על המשך דיון בסוגייה חשובה זו בהודעה זו הממוקדת בנושא הנידון על פי הכותרת.

ובהקשר לתשובתך על פעילות היתר של המערכת:
איזו בדיקה קבעה שאצלי מערכת הרנין-אנגיוטנסין פועלת בשפעול יתר? 
לא נעשתה בדיקה כלשהי לפני שהרופאה החליטה על מתן תרופה זו...
מה קורה בגוף שבו המערכת תקינה לגמרי והאוקסר בולם מערכת טבעית חשובה?
האוקסר מביא על ידי כך למניעת כיווץ כלי דם ולהפחתת לחץ הדם, אך מה קורה לשאר הפעילות החשובה על המערכת 
הזו, שבין היתר אחראית על מאזן הנוזלים החוץ תאי בגוף?
למערכת המורכבת הזו מספר נוסף של תפקידים, ומעורבים בה מספר איברים בגוף (כבד, כליה, ריאות, יותר הכליה),
והאוקסר למעשה מנטרל את תפקודה כאשר הוא חוסם את הקולטנים.
האם הרופא לא צריך להתייחס לתופעות לוואי של תרופה ולא רק ללחץ הדם?
תודה והמשך יום מקסים.

שלום לך
נכון להיום עדיין לא ניתן לבצע באופן שגרתי הערכה ספציפית של אילו מערכות משופעלות ביתר בחולה הספציפי הסובל מיתר לחץ דם, והטיפול ניתן באופן אמפירי. זו הסיבה שלעיתים לוקח זמן עד אשר מוצאים את מישלב הטיפול המתאים שמביא לאיזון טוב של המטופלים עם יתר לחץ דם. על פי רוב וברוב החולים ישנה הפרעה במספר מנגנונים, וזו הסיבה שמרבית החולים זקוקים אפילו ל-2-3 תרופות להורדת לחץ הדם כדי להגיע לאיזון מיטבי, ולעיתים אף יותר מכך. הדרך היחידה היא נסיון של תרופה והערכת השפעתה על לחץ הדם.
כפי שאמרתי, התרופות אינן מעכבות אף מערכת חיונית באופן טוטאלי, אלא במידה מסויימת, כתלות במינון, משך טיפול וכד'. המדד להעריך השפעת תרופה הוא בעיקר מדידות לחץ הדם. אם לחץ הדם יורד לערכים הרצויים, משמע הטיפול מעכב את המערכת המסויימת במידה הרצויה. אם לחץ הדם יורד יותר מדי, סימן שככל הנראה יש עיכוב יתר ויש להפחית מינון או להפסיק התרופה, ובמידה ולחץ הדם אינו יורד, קרוב לודאי שהעיכוב אינו מספק ו/או שיש מנגנונים נוספים שתורמים ללחץ הדם הגבוה.
כמובן שהרופא מתייחס לתופעות הלוואי. לכל תרופה ישנו פרופיל תופעות לוואי מוכר וידוע, ויש לעקוב אחריו. יש היום תרופות מאד ספציפיות וטובות, שפועלות היטב, כמעט ללא תופעות לוואי.

שלום לך,
המון תודות על ההסבר המפורט, אבל לא הצלחת להרגיע אותי בכל מה שקשור לפגיעה של האוקסאר במערכת חשובה
הפועלת בגופנו על ידי חסימת הקולטנים.
עיכוב המערכת במקרה של האוקסר מביא בעקיפין להורדת לחץ הדם(מניעת התכווצות העורקים), וערכי לחץ הדם לא מעידים 
על תפקוד מערכת איזון הנוזלים של הגוף לטוב או לרע.
האם יכול להיווצר מצב שבו לחץ הדם הנמדד תקין, אך ברקע יש פגיעה בתפקוד הכליות או איבר אחר שנפגע כתוצאה
מהחסימה של האוקסר? זו הרי יכולה להיות פגיעה מתמשכת שתבוא לידי ביטוי רק בהמשך הדרך...

כתבת:
יש היום תרופות מאד ספציפיות וטובות, שפועלות היטב, כמעט ללא תופעות לוואי.

על איזה תרופות מדובר? 

המון תודות.
אריק

 

אצל אדם שאוכל ושותה רגיל אין פגיעה במאזן הנוזלים. הבעיה עם אוקסאר קיימת כאשר ישנו מצב בו מתייבשים (מחלת חום, שלשולים, הקאות וכד'). במצבים אלו קיים סיכון שבגלל ההתייבשות האוקסאר יגרום לאי ספיקת כליות חריפה. לכן, כאשר ישנו סיכון להתייבשות  מומלץ לעשות הפסקה עם הטיפול באוקסאר ליום יומיים כדי למנוע זאת. כאמור, באופן שוטף, אין שום בעיה עם הטיפול ואין שום פגיעה במאזן הנוזלים. גם במקרים בהם נגרמת פגיעה בעת התייבשות, הטיפול בהתייבשות והפסקה זמנית של האוקסאר מובילים להתאוששות.
והכוונה בתרופות טובות וספציפיות היא כללית לתרופות בהן משתמשים היום לטיפול ביתר לחץ דם, לא לתרופות מסויימות. בעבר היו תרופות שגרמו לריבוי תופעות לוואי מאחר ולא היו ספציפיות למנגנונים ורצפטורים מסויימים. היום תרופות אלו כמעט ואינן בשימוש.

איך יודעים שהחסימה של האוקסר לא משבשת מנגנון חשוב אם לא בודקים ואין אפילו דרך לוודא את הפגיעה של התרופה בתפקוד המערכת? התייבשות מעידה כבר על מצב פגיעה קיצוני ואולי מצטבר של שימוש בתרופה לאורך זמן.

הרי לחץ הדם במהותו יכול להיגרם בגללהסתיידות העורקים ובזה האוקסר לא מטפל, ואין להסתיידות הזו קשר כלשהו 
למנגנון איזון הנוזלים.

התחושה שלי היא שהבעיה היא במקום אחד והתרופה פועלת על מקום אחר.
כלומר, הבעיה נותרת בעינה ואולי אפילו מחמירה, והתרופה מתיחסת למנגנון אחר בגוף שבמקרה חסימתו מובילה 
להורדה של לחץ הדם....



 

יש מחקרים רבים ונסיון קליני רב שנים עם הטיפול בתרופות אלו. התייבשות זו בעיה אקוטית חריפה ולא בעיה כרונית של נזק מצטבר מתרופות. 

אני מציעה שאם אתה כל כך מודאג וחושש מהטיפול, פשוט תפנה לרופא המטפל ותבקש טיפול אחר. אין צורך לקבל טיפול שלא מאמינים וחוששים ממנו. יש מספיק תרופות נוספות שאפשר לטפל בהן.