מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

מנהלי קהילה

ורד עזריאלי
ורד עזריאלי
עובדת סוציאלית קלינית ופסיכותרפיסטית. בעלת ניסיון רב בתחום האונקולוגיה ובריאות הנפש. כיום עובדת כפסיכותרפיסטית בעמותת "בית חם".קליניקה פרטית בירושלים.
לנה קורץ
לנה קורץ
מטפלת ויועצת במיניות, יועצת מיניות באגודה למלחמה בסרטן. מלמדת בחוג ללימודי המשך של עבודה סוציאלית, בקורס טיפול מיני כללי ובקורס טיפול מיני לאנשים עם צרכים מיוחדים, אוניברסיטת בר אילן ואוניברסיטת חיפה. בוגרת אוניברסיטת תל אביב: B.A בסיעוד. בוגרת אוניברסיטת חיפה: MA בבריאות נפש קהילתית. בוגרת קורס לטיפול מיני באוניברסיטת בר אילן. התמחות בטיפול מיני במרפאה לטיפול מיני, בית חולים "מאיר" כפר סבא. לינק לאתר שלי http://www.lenak.co.il/
שלומית שדמון-אזרד
שלומית שדמון-אזרד
אנתרופולוגית רפואית מנהלת מערך התמיכה בארגון הישראלי לבני משפחה מטפלים בישראל CareGivers Israel שותפה לכתיבת מחקר (מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל) על בני משפחה מטפלים בדמנציה בארץ ובעולם בעלת ידע מניסיון כבת משפחה מטפלת- Caregiver

מובילי קהילה

רם בלס
רם בלס
יו"ר מתנדב בעמותת ענבר למחלות ראומטיות, אוטואימוניות ודלקתיות. מטפל כבר למעלה מ-20 שנה באישתי ומתמודדים יחד עם ראומטיק ארטריטיס (RA).

מאניה-דיפרסיה

13/11/16 22:13
5 תגובות

שלום ורד,

 הנני פרודה טריה מבן זוג שסובל ממאניה דיפרסיה ויש לנו ילד משותף. הייתי שמחה להתחבר עם נשים גרושות  מחולי מאניה-דיפרסיה. כרגע הילד ( בן 4 ) נפגש עם אביו במרכז קשר אבל אני יודעת שזה לא לכל החיים. בזמן הדכאון אני לא חוששת מהמפגשים הללו אבל בזמן המאניה זה יכול להיות מסוכן גם לילד. שחיינו ביחד, יכלתי להגן על הילד שלי מפני ההתנהגות המאנית של אביו. אני חוששת מאפיזודה נוספת של מאניה והייתי שמחה להתייעץ ולשמוע חוויות של נשים אחרות באותו המצב. איך הן התמודדו ? איזה כלים יש להן? גורמי מקצוע שמעורבים וכד'... 



 


תגובות

שלום קרני:
יש לעמותת אנוש את מרכזי מיל"ם שנותנים ייעוץ והכוונה למשפחות של מתמודדים עם מחלות נפשיות, אפשר לבדוק אתם האם את יכולה להשתלב שם בקבוצה או בייעוץ פרטני.
לגבי החשש שלך אני מבינה אותך בהחלט, לצד זאת צריך לזכור שיש המון אנישם שמתמודדים עם מחלות נפש ועדיין יכולים לנהל חיים תקינים. אני לא יודעת מה מצבו של הגרוש לך. האם הוא מטופל תרופתית או אחרת, נמצא במעקב.
במידה וכן והוא משתף פעולה עם הטיפול אז אפשר להפחית את החשש, במידה ולא אז את תיערכי בהתאם לנסיבות.
אם כרגע הוא נמצא עם הבן במרכז קשב אז יש השגחה ופיקוח, בהמשך את תראי מה צריך לעשות ובוודאי אם הוא יהיה במאניה וחסר שיפוט וכו' אז את לא תאפשרי להיפגש. כך שצריך לשפוט ע"פ הנסיבות הרלוונטיות באותו הזמן.
 

קרני8
16/11/16 8:26

תודה ורד, במרכז מיל"ם לא מקבלים אותי בברכה מכיון שאני נפרדתי מבן הזוג ושם הם מקיימים קבוצות תמיכה לבנות זוג שחיות עם חולי הנפש :-(

מה לגבי ייעוץ פרטני ולא קבוצתי, זה כן אפשרי?
 

קרני8
16/11/16 11:20

מקבלת ייעוץ במרכז לאלימות במשפחה וזה לא סותר אבל אני חושבת שכח של קבוצה של נשים הוא הרבה יותר חזק. מה גם שבגלל המחלה הזו אין יכולת לדעת מה יילד יום... ואיך ישפיע על הקשר עם הילד המשותף. אנשי מקצוע, עם כל הכבוד להם, אינם יודעים באמת מה משמעות המחלה ואיך היא באה לידי ביטוי ביום-יום, רק נשים שחוו זאת יידעו באמת. מתוך נסיון החיים עם בן זוג חולה במאניה-דיפרסיה, פתחתי כלים להתמודדות שלא היו יכולים להנתן לי ע"י שום בעל מקצוע. ומכיון שהמחלה לא צפויה ואין לדעת מתי יופיעו האפיזודות השונות וכיצד יבואו לידי ביטוי, הייתי שמחה להתחבר לנשים שחוות את זה בחייהן ומתמודדות כל פעם מחדש עם המחלה. ההתמודדות עם גרוש חולה שמעורב בחיי ילד היא מסוכנת מכיון שאני לא נמצאת שם בכל רגע נתון ולא יכולה לראות ולדעת באמת מה המצב הנפשי של הבן זוג. ברגע שנפרדתי יצאה השליטה מידיי. וכאשר מעורב ילד בגיל הרך, הדאגה היא מאוד גדולה.

את צודקת שלקבוצה יש כוח אדיר ומפגש עם אנשים המתמודדים עם בעיה הזהה לשלך - מער לכלים שהוא נותן הוא מאפשר חוויה משמעותית של הזדהות וביחד. אני מקווה שתזדמן לך אפשרות כזאת, אם יהיה לי מידע נוסף אעדכן אותך. בינתיים זה חשוב שאת כן מקבלת איזשהו ייעוץ (שהוא לא תחליף לקבוצה שאת מחפשת, אבל גם חיוני).