שלום מישהו 29:
כשמדברים על רגשות קשה לדעת בבירור אם מגזימים או לא, ככה הרגשת, יתכן ואתה רגיש, יתכן וזה קשור למשהו יותר עמוק בקשר עם אמא ולא קשור דווקא לפניה אליך בשם.
בכל אופן אם אמא הציעה לך לכול זה כבר מראה שאיכפת לה ממך והרבה פעמים בדיבור השוטף במהלך היום אנחנו לא פונים תמיד זה אל זה בשם ונראה לי שמן הסתם אמך לא התכוונה לפגוע בך, אלא פשוט לא היתה מודעת לכך שזה יפגע בך.
אולי אם תפרש כך את הדברים תהיה פחות פגוע?
 

שלום לך מישהו,
שאלתך לגיטימית בהחלט. קונפליקטים בינך ובין אמך מתרחשים לעיתים קרובות בהרבה מערכות יחסים משפחתיות וזוגיות, ובלי קשר אם יש או אין לאחד הצדדים הפרעה או תסמונת כזו או אחרת.

הנושא הוא תקשורת ולתקשורת יש שני שלבים:
השלב הראשון, תקשורת בינך לבין עצמך. תקשורת זו מבוססת על הרגשות והצרכים שחווית בעת הארוחה.
נסה לשחזר מהו הרגש שהרגשת כשהיא לא קראה לך בשמך, האם הרגשת תסכול? כעס? עלבון? פגיעה? 

את הרגש הלא נעים שהרגשת ביטאת במשפט תקיף שלא נעם לאמך. רגש לא נעים מקורו בצורך שלא מומש. כל צורך הוא לגיטימי.
נסה עכשיו לשחזר מהו הצורך שהרגשת מול אמך, האם היה זה צורך בנראות? בהכרה? בהתייחסות? בתשומת לב?

איך עכשיו נראים הדברים האם קצת יותר ברורים ורגועים? 

אז עכשיו מגיע השלב השני של התקשורת. להביע את הרגש ואת הצורך מול אמך.
הרעיון הוא להזמין את אמך לשיחה, לספר לה מה הרגשת בעת הארוחה, בלי להאשים, ותוסיף גם מה אתה צריך ממנה ושאל אותה אם היא מוכנה לנסות למלא את צרכיך.
זה לא יוצא מושלם בהתחלה אך הרעיון הוא: מודעות שלך לרגשות שלך, לצרכים שלך, ולדרך שאפשר להביע אותם, כל אלו יקלו עליך לחוות מצבים לא נוחים בעתיד. השיחה היא בעיקר בשבילך, להרגיש ולהביע. הצד השני, אמך, לא חייבת ואולי אף לא יכולה, אבל אתה צריך להביע.
בהצלחה.