הי אלה, זאת אינה גישה טובה לתחילת טיפול! כפי שדנה כתבה לך, זוהי דרך חדשה. מדוע להתאשפז אם אין סיכוי להצלחה? את חייבת לגייס בתוכך אמונה! ולצעוד איתה. לכל טיפול ולכל אישפוז מגיע האדם בנקודת זמן אחרת, עם בשלות ומוכנות אחרת לבצע שינוי. אם את אכן שם, אין סיבה שלא תוכלי לטפל בעצמך, וכישלונות העבר אינם עדות לאי יכולת, אלא לחוסר בשלות. מאחלת המון הצלחה! עדכני אותנו כמובן.

אלה יקרה, את שואלת איך לעשות את זה, כלומר, יש שם מתחת לשאלתך פיסת תקוה, שאולי כן אפשר לעשות את זה, אחרת. דנה ונועה (הי נועה :)) כתבו לך שבעצם יש פה הזדמנות חדשה, אחרת, המאפשרת הסתכלות אחרת הן על ההפרעה והן על תהליך הטיפול ושיקום. זה ממש כל יום ביומו, צעד צעד. תנסי לחפש בתוכך את מה שיאפשר לך להיעזר בצוות הטיפולי, זה המפתח, ואם קשה, תדברי ותאמרי שקשה לך להיעזר והם יעזרו לך לבקש את מה שאת צריכה. ותזכרי שאנו פה במהלך הדרך. מחשבות מחזקות לכיוונך.

כולכן מדהימות. אני לא נכנסת לאישפוז כי גור אמר שאין אינדיקציה לכך למרות שמצבי הגופני מתדרדר. הפסקתי את המעקב אצלהם כיוון שרק דיאטנית לא מסייעת לי. האיומים מצד רופאת המשפחה לא מפסיכים להגיע ולכן בלי כל ברירה אני נאלצת לפנות למסגרת של מרפאה ( אגם ) ששם 5 סבבי טיפול וניתן לצמצם אותם ל 3 פעמים בשבוע. אני לא חושבת שאחרי יותר מ 2 עשורים אני לא בשלה לטיפול בעוד שנאמר לי חד משמעית שאני עמידה לטיפול שזה מבחינת גור כישלון גמור. אני לא חושבת שאצליח לעמוד במסגרת מרפאתית במצב הנוכחי. לא פשוט להיזרק מאישפוזים ולדעת שהפיתרון היחידי זה להיגמר ממחלה ומהרעבות קשות.. מבינה את מה שאתן אומרות כך גם יודעת שהדרך שלי להצלחה כל כך אבודה וההרס שלי ימנע מימני להגיע לדרך שאוכל לשנות את המצב... מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי טוב יותר עכשיו

היי יצאתי מגהה לפני כמה ימים אחלה צוות גישה נעימה למרות שלצערי הייתי צריכה אשפוז של יותר משבועיים ושחררו אותי