היי נועה,את מתארת מצב שבו החלמת מבחינה גופנית אך לא מבחינה נפשית/ רגשית. אם את רוצה לצמצם פערים בין הגוף לרגש, אם את רוצה להחלים "מבפנים" כמו שהחלמת "מבחוץ" , את צריכה לקבל טיפול רגשי/נפשי שיענה לך על כל השאלות, שיעזור לך להתמודד עם הקולות , שבו תלמדי איך לנצח כל יום מחדש ובעיקר יעזור לך להרגיש טוב ולאהוב את עצמך ולחיות כפי שבאמת מגיע לך. שמחה בשבילך על שהגעת לאן שהגעת ומאחלת לך בהצלחה בהמשך, אוראל נבון

יקירה, להגיע למשקל תקין זה הצעד הראשון, רק כשנמצאים במשקך תקין אפשר להתחיל לטפל בנפש, כי המוח לא מורעב אפשר לדבר יותר בהגיון ולהתחבר לרגשות... לגמריי מבינה את התסכול, ונמצאת פחות או יותר באותו מצב ..

נועה יקרה...אני קוראת מה שאת כותבת. אני קוראת שאת רוצה לחזור לסמפטום, להרעבות, לרזון, להסתרות. אני קוראת ומבינה, שזו הדרך היחידה שלך כרגע להרגיש טוב יותר עם עצמך והנה, היא חסומה בפנייך. ההחלמה שלך לקחה אותה ממך. וזה מכעיס. ואת נשארת רק עם טונות של שנאה עצמית. אני יכולה להבין את זה, אבל זו רק חלק מהתמונה, ברשותך אשלים לך אותה: היכולת לצמצם ולרגיש מעולה אכן קיימת בשלב ראשון של ההפרעה. בהמשך, מגיעה החולשה, הדיכאון, החרדה, הכפיתיות והשנאה העצמית. בהמשך, הצמצום והרזון כבר לא עושים עברוך את מה שהם עשו בהתחלה, וזה כבר לא מועיל ואת שוב מול עצמך, עם הדימוי הנמוך והשנאה העצמית. אני לא חושבת שאת צריכה לחיות חיים של תיעוב עצמי. ממש לא. אני רק יודעת, שהפרעת אכילה אינה הפיתרון למצוקה הזו. הפיתרון יכול לבוא על ידי טיפול ארוך ומייטיב ולעולם לא במקביל לצמצום ותת משקל. אז.....את אולי לא יכולה לראות את זה עכשיו, אבל את נמצאת בתהליך ועשית כבר חלק מהדרך. עכשיו את נותרת ללא הגנות של ההפרעה ונאלצת לסבול את כל הכאב בלי משכחים. זה קשה, אבל זה לא סוף הדרך. מקווה שיש לך טיפול טוב ושאת מצליחה להשתמש בו :)

יקירה, את קוראת לעצמך חלשה, כאשר מה שאת מתארת כאן הוא חוזק במלוא מובן המילה. להתגבר על הפרעת אכילה זה לא פחות מלהתגבר על כל מחלה פיזית. זה מובן ובסדר שתרגישי ככה, אבל תאמרי לעצמך שוב ושוב, עכשיו את בריאה. עכשיו הגוף שלך חזק יותר. את לא שמנה, האוכל שאת מכניסה לגופך הוא לא סתם קלוריות, זה הכוח ללמוד טוב יותר, להתרכז, הכוח לתפקד בעצם. אני יודעת; זה קשה. זה מתסכל. זה מייאש ומעציב, אבל זו הדרך של הגוף שלך לעזור לתפקודך התקין. הייתי ממליצה על טיפול פסיכולוגי, לדבר עם פסיכולוג יכול לעזור לך מאוד. מגיע לך לאהוב את עצמך לא פחות משמגיע לכל אחת ואחד, את אינך צריכה לחיות חיים של עצב ושנאה עצמית, כשאני רואה בך מודל להערצה (כן כן). אמרתי ואומר זאת שוב, הפרעת אכילה זה לא משהו שאפשר להתגבר עליו בקלות, העובדה שלמרות כל הקשיים את ממשיכה לאכול ולהחזיר לגופך קלוריות אינה אסון, אלא ברכה. את חזקה מאוד, ואני מאמינה שעם הכלים המתאימים תוכלי לצמוח ולפרוח. בכל מקרה, אם תרצי כתף "לבכות" עליה, או סתם לדבר, אני תמיד פה בשבילך :) בהצלחה!

הייתי בדיוק במצב שלך, עברתי החלמה כיפייתית הסתכלו לי בצלחת והכריחו אותי לאכול, אני מודה על זה שעשו לי את זה היום כי החלמתי מהמחלה הנוראית הזאת ואני עדיין מאוד רזה ומרגישה הכי בנוח עם הגוף שלי, גם אני שהכריחו אותי לאכול הרגשתי שאני משמינה אבל התחלתי לעשות ספורט ולאכול נכון והיום אני נראת יוצר רזה אפילו מבעבר תנסי לשתף פעולה בטיפול!