מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

מנהלי קהילה

ד
ד"ר איתן גור
מנהל המרכז להפרעות אכילה ומשקל במרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא, תל השומר.
דנה צינמן ליטרט
דנה צינמן ליטרט
פסיכולוגית קלינית. למדתי באוניברסיטת תל אביב, אני מטפלת בילדים, נוער ומבוגרים. אני עובדת כבר הרבה שנים במערך להפרעות אכילה לילדים ונוער בתל השומר, תחילה כמדריכה במחלקה להפרעות אכילה, בהמשך פסיכולוגית באשפוז יום, עשיתי את ההתמחות האשפוזית במחלקה וגם את התזה כתבתי בנושא הפרעות אכילה והפחד מהחיים. בשבע השנים האחרונות אני פסיכולוגית במרפאה להפרעות אכילה (הייתי שותפה בהקמתה). בנוסף, יש לי קליניקה פרטית ברמת השרון שם אני מטפלת גם בבוגרות המתמודדות עם הפרעות אכילה.
מורן וילנר סקאל
מורן וילנר סקאל
שלום, אני מורן, פסיכולוגית לאחר התמחות קלינית. בשנים האחרונות עבדתי במרפאה וגם במחלקה להפרעות אכילה לנוער בתל השומר. בעבודתי פגשתי מקרוב את המצוקה, הקושי והמורכבות שפוגשות המתמודדות ופוגשים המתמודדים עם הפרעות אכילה, ונושא זה קרוב מאוד לליבי. כיום יש לי גם קליניקה פרטית בצפון תל אביב : https://www.moranws.com/ אני מאמינה שחלק חשוב מתהליך ההחלמה הוא היכולת לא לחוש לבד, בייחוד במצבים וברגעים בהם נדמה שאף אחד אחר לא מבין מה עובר עלייך, והתחושה יכולה להיות מאוד בודדה. לתחושתי, כל אחת וכל אחד ראויים לחיות חיים מלאים ועשירים, ואני מאחלת לך להצליח להגיע לכך!
אפרת וייס שורץ
אפרת וייס שורץ
נעים מאד, אני אפרת, דיאטנית קלינית, בעלת 12 שנות ניסיון בטיפול בהפרעות אכילה במבוגרים ובמתבגרים. בוגרת תואר ראשון בתזונה מטעם האוניברסיטה העברית ובעלת תואר שני במדעי הרפואה מטעם אוניברסיטת תל אביב. דיאטנית קלינית בצוות הטיפולי של המרכז להפרעות אכילה במבוגרים במרכז הרפואי שיבא תל השומר, חברה בצוות הטיפולי במסגרת הדיור המוגן של הבית השיקומי לנשים מחלימות מהפרעות אכילה בהוד השרון, ומטפלת במבוגרים ובמתבגרים המתמודדים עם הפרעות אכילה בקליניקה פרטית בהרצליה.
כמוניהפרעות אכילהאז היו 3 שבועות בערך

אז היו 3 שבועות בערך

26/03/17 7:13
3 תגובות

שעקבתי אחרי התפריט פחות או יותר, ואז ראיתי את המשקל שלי מטפס וחזרתי לוותר על ארוחת הערב
אני מבינה שאני לא משתפת פעולה ורוצה לעזוב את הטיפול שלא ייצא שמבזבזת זמנן של המטפלות.
אני לא מבינה, ככה זה יהיה?...
אני מחבבת את ההרגשה של הרעב. לא ברור לי למה.

אגב אם אני מפסיקה טיפול, עלי להפסיק ליטול תרופות? התרופות מחייבות מעקב פסיכיאטר?


תגובות

ד״ר-מיכל-בן-מאיר
מומחה כמוני
פסיכולוגית קלינית, עובדת בקליניקה פרטית באזור פרדס חנה-כרכור.  את לימודיי עשיתי בניו יורק, ארה"ב וכשחזרתי ארצה לפני 10 שנים השתלבתי בעבודה במרפאה להפרעות אכילה ברמב"ם, שם עבדתי במשך שבע שנים.  התמחיתי בהפרעות אכילה דרך כתיבת עבודת הדוקטורט בנושא תקשורת ריגשית באנורקסיה נרבוזה וכמו כן דרך ניסיון קליני עשיר עם נערות ונשים המתמודדות עם הפרעות אכילה.  אני מאמינה שאחד הגורמים החשובים בהתמודדות עם הפרעת אכילה ובתהליך ההחלמה הינו בקשת עזרה ותמיכה, וכיום, כאשר האינטרנט מציע קהילות שונות לתמיכה ניתן לבחור להיעזר וללמוד שאת לא לבד במערכה.  אשמח להציע מנסיוני ולשלוח יד ואוזן קשבת (ווירטואלית) למי שזקוקה. *(הנכתב לעיל הינו בלשון נקבה אך מיועד גם לנערים וגברים כאחד).    
26/03/17 8:06

הי יקירה, בוודאי שכשאת רואה את המשקל עולה את חרדה, ואת רוצה לבעוט בכל מי ומה שעומד בדרכך. נשמע שכשאת בחרדה דרך ההתמודדות שלך היא לצמצם, מה שאומר שחשוב שתישארי בטיפול. זהו שלב. תחנה בדרך, וכשתגיעי לטיפולים, תעבדי את החרדה, תסכימי להישאר איתה, עוצמת התחושות מתחילה לרדת, ותוכלי לראות את המצב מעוד היבטים, ולא דרך ההכל או כלום. תנסי לשתף את המטפלות שלך בתחושות, תנסי למצוא את האמונה שאת יכולה גם אחרת ושוב, שזהו שלב. שעובר, ומתחלף עם היכולת לשאת כל מצב חדש שמגיע, גם מבחינת המשקל. באשר לכדורים- כן, כשנוטלים טיפול תרופתי צריך להיות במעקב פסיכיאטרי, ועדיף כמובן אצל מי שמתמחה בהפרעות אכילה. כולי תקוה שתשקלי את צעדייך שוב. ואנחנו פה, במהלך הדרך.

dreams
27/03/17 21:51

לפעמים גם שלא משתפים פעולה עדיף להישאר בטיפול. זה נותן תמיכה. וגם יכול לגרום לך לשנות את דעתך כך שתרצי לשתף פעולה.

מישהי8
28/03/17 13:30

השאלה כמה סבלנות תהיה מצד המטפלים כלפי חוסר שיתוף הפעולה...(הכוונה שאני לא אוכל להחליט אם אני רוצה או לא רוצה להשאר בטיפול)