אני שמח לראות שיש ביקוש לנושא. ובכן אתחיל.

ישנן מגוון גישות טיפוליות או סוגי תרגול הקשורים בנשימה.

אציין חלק מהגישות או הכוונים השונים, ובהמשך אעמיק מידי פעם כל פעם בכוון נוסף.



קיימים סוגי נשימה שונים הנלמדים במסגרת של יוגה, \'קרייה יוגה\'. אני מכיר פחות את התחום הזה ואשמח לשמוע מאחרים כאן.

בתרגול מדיטציה יש בדרך כלל דגש על נשימה. כך גם בתרגול של אומניות לחימה סיניות, כמו טאי צ\'י או צ\'י גונג.

בהקשר לסוגי ספורט שונים יש התייחסות לנושא של נשימת בטן.

שיטת תרגול וריפוי עצמי שפותחה בברית המועצות, בסיביר למעשה, על ידי ד\"ר בוטייקו, ונקראת על שמו שיטת בוטייקו. שיטה זו מאירה ומלמדת באופן כללי שישנה חשיבות לרמת דו-תחמוצת הפחמן בדם, ולא רק רמת החמצן חשובה.



המדיטציה הבסיסית ביותר שאני מכיר הידועה בדרך כלל כ\"ויפאסנה\" נקראת שמאטה בטיבטית או ויפאשאנה בסנסקריט. מבחינת הנשימה בעת תרגול זה, השאיפה והנשיפה זהות במשך שלהן.

כחלק מהתרגול, בעת שאיפה סופרים עד 4 (בדמיון כמובן), וכך גם בעת נשיפה. את תשומת הלב מפנים באופן רציף לנשימה, לספירת משך הנשימה, לתחושת זרימת האויר פנימה והחוצה. וכך עושים במשך 20 או 40 דקות בדרך כלל.

אפרט על כך בהמשך.

שיטות אחרות גורסות כי הנשיפה צריכה להיות ארוכה יותר מהשאיפה, ויש הבדלים בגישה לגבי כמה בדיוק.



החשוב ביותר לדעתי פשוט לנשום. כל פעם שאנו שמים לב לנושא - לנשום ועוד לנשום. לעתים בגלל הרצון לדייק בשיטה זו או אחרת אנו נושמים פחות ממה שמרגיש לנו נכון או נעים, ולדעתי זה לא מומלץ. כך שלפני שאנו מדברים על איך בדיוק לנשום, חשוב לשמור על נשימה חופשית ולא לבלום את הרצון של הגוף בנשימה.