27/12/12 9:53
2 תגובות
ראינו בכתבה על השיקום של איל פלד את הקושי של נפגעי אירוע מוחי רבים בדיבור, בתקשורת, שלא כאיל, ורבים שרויים בדיכאון, בתחושות חוסר האונים ואיבוד שליטה על חייהם.
לא כולם עטופים במשפחה וחברים תומכים, לא לכולם יש פה שידבר, וברוב המקרים אנשים לא מקושרים לאנשים הנכונים.במקרים רבים גם בני המשפחה לא תמיד יודעים להתמודד עם המצב החדש, עם הצפייה שהנפגע יחזור להיות כשהיה והדבר גורם עוגמת נפש קשה לחולה, למשפחה ולחברים. ההתמודדות עם השיקום מעלה קשיים ושאלות רבות:
האם נפגע כאייל יכול לגשת ולהכין לבדו את כל המסמכים לוועדות הרפאיות?
האם יש באפשרותו להסביר את עצמו לאותה פקידה בביטוח לאומי ולדרוש את זכויותיו?
האם נפגע לבדו יכול לדרוש המשך שיקום ולדעת איך עושים זאת?
האם הוא ידע לדרוש ולהבין את הנאמר לו?
לא הנפגע ולא בני המשפחה מבינים את השפה הרפואית ,ולא תמיד מקבלים את ההסבר הסובלני.
אם אין מי שילחם את מלחמתו של הנפגע אין לו סיכוי להחלמה או להטבה במצבו.
אנחנו בקו התמיכה של \"עמותת נאמן\" נחשפים לכל כך הרבה תלונות על חוסר רגישות ואכפתיות מסביבם. הרגשה של שקיפות . אנו משמשים לחולים רבים הדרכה ולפה מול הרשויות ומעניקים תמיכה ועצה בשעות הקשות.
באיחולי בריאות.
שולמית, מנהלת קו תמיכה077-4665213
gummybear
זה יפה. אני, למשל, קיבלתי יחס מזלזל בחדר מיון מצד מי שהיו בכלל סטודנטים, שלמדו למבחנים במהלך המשמרת. המומחה הופיע רק אחת למשמרת.
שולמית רוזנצוייג
כמה חבל ועצוב לשמוע שכך מתנהגים סטודנטים לרפואה.
כבר בתחילת דרכם נהפכים להיות חסרי רגישות. אך למזלנו לא כולם הם כאלו יש גם אחרים שאכפת להם ועושים עבודה נאמנה.
שולמית.