היי לכם,

שמי שנהב (שם בדוי, מפאת המידע שאחשוף כאן), בת 38.5, גרושה ואם לבן מקסים כמעט בן 7.

אני מתמודדת-נפש למעשה מאז גיל 14, בעלת הפרעת-אישיות גבולית בעיקר, אליה נלוות גם תופעות-לוואי נוספות, כגון הפרעות-שינה ועייפות כרונית, חרדה כוללנית, נטייה לדכאונות (בעוצמות משתנות, אך בעיקר חמורות), וכד\'.



עד לפני כשנתיים לערך הייתי אובססיבית ומכורה לאינטרנט בכלל, ולפייסבוק בפרט. מכורה במובן הקליני לחלוטין של המילה !!! כיוון שאינני מסוגלת לעבוד בשוק החופשי (ומחוץ לביתי) מזה 8 שנים, ואין לי כלל מעגל חברתי, וגם לא בן-זוג, ובשל חרדה-חברתית קשה- לא הייתי מסוגלת כלל ללכת לחוגים, סדנאות, הרצאות, או כל פעילות-פנאי מחוץ לבית - היה זה די מתבקש, שאעביר יותר ויותר שעות מול המחשב. ובשלב מסויים הגעתי למצב, בו אני מעבירה (לא אשתמש בכוונה במילה \"מבלה\") 10 שעות ויותר מול המחשב ביום !!!!!! בני היה בגן עד השעה 17:00, ובשנה לאחמ\"כ הלך לצהרון אחרי הגן, כך שהיה לי זמן פנוי רב ! כמובן, שעם הזמן התחלתי להפוך את הלילה ליום, ואת היום למעין לילה, בו אני מנסה להשלים מעט שעות-שינה, אך לשווא... לאחר שמיהרתי להשכיב את בני לישון- מייד ניגשתי גם למחשב, והעברתי בו גם שעות רבות בלילה- בממוצע עד השעה 4:00 בבוקר !!! והיה עליי לקום כבר ב-7:30, בכדי לקחת את בני לגן !

רובה ככולה של הפעילות באינטרנט הייתה בתחרויות שונות בפייסבוק, ובאתרי היכרויות עולמיים חברתי ולא כ\"כ שגרתיים. פיתחתי אובססיה לשמה לתחרויות השונות - השקעתי מאמצי-על ואנרגיות כה רבות בכתיבת תגובות-מגילות, בנסיונות אינסופיים להתחנן ללייקים (שברובם לא צלחו), ולא יכולתי להרשות לעצמי לפספס אף תחרות !!! הייתי בלחץ ובחרדה נוראיים, שמא אפספס הזדמנות כלשהי לזכות בפרס !

גם התחברתי עם בחורות רבות שם, שלכאורה חשבתי שהיו נחמדות, מפרגנות ונאמנות, אך המון מהן פגעו בי, התאכזרו אליי וניצלו את חולשותיי וחשפו את סודותיי הקשים שכתבתי להן ברבים :-( !!!! הן השפיעו עליי כה קשה, והיה זה עבורי כאילו הן ממש לידי, לא במחשב !!! בכיתי ה-מ-ו-ן, והיו לי המון \"צניחות חופשיות\" לדיכאון חמור ולמחשבות אובדניות - פעמים רבות (רבות מדיי) :( !!!

במקביל, התחלתי גם להכיר ולהתכתב (באנגלית) עם גברים מבוגרים שונים מאתרי ההיכרויות העולמיים. בד בבד, פיתחתי כלפיהם רגשות רומנטיים אובססיביים ומשיכה מינית, ההתכתבויות (עם מס\' גברים במקביל !) נעשו ארוכות, טעונות ועוצמתיות יותר, וגזלו ממני משאבים וכוחות רבים (מכל הסוגים !!) יותר ויותר... לכך החלו להתווסף (בשעות הקטנות של הלילה בשעון ישראל) גם שיחות-וידאו במצלמת-רשת, בהן מצאתי עצמי מדברת גסויות קשות, גונחת בקולניות ומתערטלת לחלוטין מול המצלמה- בכניעות ובהתמסרות מוחלטת כלפי הגברים, וברב הפעמים (כך אני יודעת בדיעבד)- הייתי ממש קורבן לניצול מיני והתאכזרות ברשת ! פעמים רבות בכיתי והתחננתי שיפסיקו את פקודותיהם אליי, אך תמיד סירבו ! הרגשתי כה מלוכלכת מבפנים וזנותית...אך ככל שהתעללו וניצלו יותר- כך נמשכתי אליהם יותר. מעגל-קסמים הרסני לחלוטין !



מהר מאוד העולם הוירטואלי השתלט על חיי לחלוטין !!!!!!!!!!!!!! הושפעתי ממנו כה קשות ובעוצמתיות אדירה, והוא היה עבורי תחליף לחיים האמיתיים !!!!!!!!!!!!! לקחתי כל דבר כה אישי וברצינות, כאילו זה מתרחש ממש מולי ובכוונה נגדי !!!!!!!!! כל הפסד בתחרות בפייסבוק, כל משפט בוטה או מעליב שנכתב לי השפיעו עליי באופן נוראי ומוחלט, והיו ה-מ-ו-ן כאלה, בפרט שהעברתי שעות רבות כ\"כ מול המחשב בכל יום, ולא משנה מה !!!!!!!!!!!

כך קרה גם עם ה\"חברות\" בפייסבוק: ככל שהתעללו וניצלו אותי (מילולית ורגשית) ואת מצבי הפגיע והקשה כ\"כ- כך המשכתי להתכתב איתן עוד ועוד באוססיביות מוחלטת, תוך שאני מנסה בכל כוחותיי לגרום להן לחשוב עליי אחרת. וגם ניסיתי תמיד \"להחזיר\" להן בחזרה, אך בכל פעם קיבלתי \"הנחתה\" חדשה, שממש שיבשה את כל מצבי !!



מצבי הפיזי והנפשי הדרדרו מאוד - לא ישנתי כמעט כלל, וכששכבתי כבר במיטתי- לא הפסיקו להטרידני מחשבות טורדניות שונות, מחשבות ופנטזיות מסוגים שונים על שהתרחש במחשב, וכשכבר הייתי נרדמת- היה עליי כבר לקום !!! העייפות הכרונית הלכה וגברה והגיעה לממדי ענק, יכולת הקשב והריכוז שלי, כמו גם יכולות קוגניטיביות אחרות (כגון חשיבה וזיכרון) פחתו מאוד,הרגלי-התזונה שלי הפכו ללקויים הרבה יותר והתחלתי לנשנש גם בלילות ובימים (לכן עליתי עוד הרבה במשקלי, חוץ ממה שעליתי כבר- בשל תרופות פסיכאטריות מסויימות שנטלתי), הזנחתי את עצמי ואת הופעתי החיצונית, לא החלפתי אפילו את הפיג\'מה,לא התקלחתי ימים מסוימים בקיץ, לא שטפתי כלים ימים שלמים, הזנחתי הרבה יותר את נקיון הדירה, והייתי כה עייפה, מדוכאת ותשושה לשטוף אותה (100 מ\"ר), עד כי לעיתים שטפתי אותה כפעם בחודשיים, וגם זה בקושי עצום !!!... התפרצויות-הזעם שלי התגברו, הפכתי רגישה ופגיעה עוד יותר משהייתי ממילא (ברמות מטורפות !!!!!!!), סבלנותי פחתה,הדיכאונות והחרדות הלכו וגברו (היו המון מחשבות אובדניות וחרדות-נטישה נוראיות !!!), לא הפסקתי לחשוב על כל מה שמתרחש בתוך המחשב, ולא יכולתי כמעט להתרכז ולהתמקד ולהשקיע בשום דבר אחר בחיי (אפילו במטלות ובמשימות בסיסיות ביותר !) ועוד...



כמובן, שגם בני המלאך נפגע מאוד בשל המצב שנוצר, ומצבו גם הורע והדרדר: כיוון שהייתי שרוייה במצב גופני-נפשי נורא וירוד כ\"כ, התחלתי להשקיע פחות ופחות בו : שיחקתי עימו הרבה פחות בבית, דיברתי איתו פחות ושאלתי פחות שאלות התעניינות, לא שכבתי עימו במיטתו לפני השינה, כפי שנהגתי לפני כן, כעסתי וצעקתי (וגם צרחתי !) עליו הרבה מאוד, וכמעט תמיד- בשל מצבי, ולא בשל משהו רע ממשי שעשה ! בכיתי הרבה יותר לפניו, והוא היה כה עצוב וחסר-אונים מולי, הייתי הרבה פחות סבלנית וסלחנית כלפיו, ביקרתי אותו תכופות, לא הרעפתי עליו כמעט מחמאות ותשבוחות ומילות-אהבה וחיבה חמות כפי שנהגתי לפני כן... גם הרבה פחות דאגתי לצרכיו הפיזיים: שכחתי לקלח אותו (גם בקיץ!), השכבתי אותו הרבה יותר מאוחר (לא יכולתי להשתחרר מהישיבה מול המחשב !), פעמים רבות שכחתי לסרקו לגן, או לצחצח את שיניו ולהחליף את בגדיו, קרו גם פעמים רבות, שנרדמתי שוב לאחר צלצול השעון בבוקר והתעוררתי מאוחר ואיחררנו לגן, היו פעמים ששכחתי להכין לו כריך לגן, וכד\'... הזנחה-פושעת לשמה :( !



המצב היה נורא ואיום, כשאני בקושי מתפקדת, אפילו ברמה הבסיסית ביותר, מכורה קשה, שחייה הוירטואליים הפכו לחייה האמיתים היחידים ! וכמובן, שגם מצבו של בני הדרדר והורע :-( !!! הוא הפך לשקט וסגור יותר, עייף הרבה יותר ופחות מרוכז, וגם הפך לאלים- מה שלא אירע כלל בעבר ! גם הגננת שוחחה עימי על מצבו מס\'רב של פעמים, ובכל פעם התפרצתי בבכי קשה, ולא ידעתי כ\"כ מה להשיב לה... אך כלום לא הצליח להשתנות :-( !



עם כל זאת,הייתי מודעת מצויין למצבי המחריד והמחפיר !!! אך לצערי הרב, עם כל המודעות הרבה, והרצון העז כ\"כ לחולל את השינוי החשוב והקריטי כ\"כ בחיי- לא הצלחתי לעשות זאת... על אף שכן נהגתי להגיע לעיתים לפגישות עם עו\"סית מקופת-חולים ולהדרכת-הורים פרטנית עם עו\"סית מהרווחה (לשתיהן לא הגעתי בקביעות כפי שהייתי צריכה, בשל מצבי הפיזי-נפשי). כל נסיונותיהן הרבים ועצותיהן בכדי לנסות ולסייע לי לצאת מהמצב המחריד והנוראי גם לא צלחו !

בסופו של דבר- נותרתי לחלוטין לבדי במערכה !!! ללא כל סיוע או תמיכה !!! ידעתי והבנתי שאני עפ\"י תהום, בשפל המדרגה, ועדיין- לא הצלחתי להוציא עצמי מה\"קבר\" שהכנתי לעצמי ולבני :-( !!!



ואז זה החל לקרות: היה זה ביום חורפי אחד אחה\\\"צ, בו ירד גשם די חזק, ונסעתי להחזיר את בני מהצהרון. בדרך בחזרה, כשבני ואני איננו חגורים כלל (כן, גם על כך הפסקתי להקפיד !), התחלתי לנסוע באחד הצמתים, בהם היה עליי לתת זכות-קדימה, ולא ראיתי את המכונית הקרבה אליי מימיני ו.... בוווווווווווום !!!!!!! התנגשנו אחת בשנייה, ובני עף מהבוסטר ונתקע במושב הקידמי בחוזקה !!! נבהלנו כ\"כ, כ\"כ, על אף שזו לא הייתה התנגשות חזקה במיוחד, תודה לאל !!! בני החל לבכות בהיסטריה, וכך גם אני, כשכולי חסרת-אונים לחלוטין, ולא יודעת מה קורה איתי ועם בני !!! למזלי הרב, לא נפגענו מאוד קשה, פרט למס\' מכות יבשות וגדולות על בני,וכאבי-גב וצוואר חזקים שהיו לו, וכאב-צוואר וראש חזק אצלי.גם המכונית ניזוקה, וההיתה זו גם נהגת חביבה יחסית, ולמרות שרכבה גם ניזוק- היא עצמה גם לא נפגעה קשה, וממש ריחמה על בני ועליי. לבסוף, היה גם עליי לשלם סכום נכבד ביותר על תיקון הרכבים, כיוון שלא היה לי ביטוח מקיף...! כמובן, שגם נסעתי לבי\"ח עם בני- נסיעה שהיתה כה קשה ומתישה עבורי- מכל הבחינות !!!



האירוע הנ\"ל היה ה-טריגר לתחילת שינו דרכי וחיי לטובה ! הוא חדר אליי רגשית כה עמוקות וטלטל וזיעזע אותי, וחשתי תחושות אשמה ונקיפות-מצפון כה קשות, על שבני ואני לא היינו כלל חגורים, ושיכול הכל היה להיות גרוע הרבה יותר, שאיכשהו זה החל לשנות את המצב המחריד, בו הייתי שרוייה כשנתיים !!!!!!!!



אט, אט הפחתתי את כמות ותדירות השהות שלי מול המחשב. התחלתי להפחית את ההתכתבויות הארוכות עם הגברים מחו\"ל, כמו גם את שיחות הוידאו עימם (ורכישת קישוטים וירטואליים עבורם באחד מהאתרים בסכומים רבים !!), התחלתי למחוק ולחסום בנות רבות שהיו ברשימת ה\"חברים\" שלי בפייסבוק, ופגעו בי וניצלו אותי כ\"כ (כמו גם את ההתכתבויות המתישות וההרסניות כ\"כ עבורי !), התחלתי להשתתף פחות ולהשקיע פחות אנרגיות בתחרויות שם...בתחילה זה היה קשה בטירוף !!!

זה *לכאורה* תהליך שקרה והתפתח מעצמו, אך ללא כל ספק- אני, ורק אני - הייתי אחראית על השינוי הכה מיוחל ומשמעותי בחיי !!!!!!!! היה ה-טריגר לכך, אך ללא רצון, וכוחות ותעצומות-נפש אדירים ועילאיים שהיו בתוכי - המהפך והשינוי לעולם לא יכלו להתרחש !!!!!!!!!!!!



התחלתי לישון יותר (ומעט טוב יותר) בלילות, ופחות לשכב במיטה בימים... חזרתי לדאוג לעצמי- מבפנים ומבחוץ, הצלחתי לדאוג לניקיון הבית באופן סביר יותר, הצלחתי למלא משימות ומטלות רבות יותר ובאופן מוצלח יותר, חזרתי להתחבר לחיים שמחוץ למחשב, הדכאונות המג\'וריים והחרדות הקשות פחתו, וכך גם המחשבות האובדניות, וכו\'... ועם הזמן, הצלחתי להביא עצמי למצב, בו התנתקתי כמעט לחלוטין מן האינטרנט !!!!!!!!! ממש כך !!! פרט לקריאת אימיילים מדי-פעם ומענה על סקרים פה ושם... מבחינתי- זה היה אחד ה-שינויים המשמעותיים והמורכבים והקשים ביותר בחיי !!!!!!!!!!! ויודעני בוודאות, שאני היא היחידה האחראית לכך, ולא אף אדם או גוף נוסף !!!!!!!!!!! ואני (באמת משתדלת להיות) גאה על כך :) !



השינוי הראשון שעברתי היה סדרה של כ-11 טיפולים של \"הידרוקולוניק\" : ניקוי המעי-הגס מפסולת ורעלים באמצעות החדרת זרם-מים חמימים (וכדי למצוא את המטפל- כן נעזרתי בחיפושים באינטרנט :)...). היה עליי לנסוע די רחוק לכל פגישה, שגם הייתה יקרה ! אך כאמור- השתניתי, שיניתי את דרכיי לטובה ! שינוי יזום ומודע לחלוטין !גם הטיפולים עצמם לא היו נעימים, אך אני מייחלת לכך,שאכן הצליחו לנקות לפחות חלק מהרעלים ומהפסולת העצומה שהצטברה אצלי בפנים !!! לא באמת הצלחתי לרזות בעקבותיהם, על אף ההבטחות... אך כן הפחתתי ממשקלי לבסוף כ-10 ק\"ג, בעקבות שינויים באורח-החיים בכלל, ובתזונה בפרט.



כמו כן,כעבור מס\' חודשים ביקשתי מהעו\"סית שלי לחפש עבורי עבודה כלשהי במפעל מוגן, מטעם סל-שיקום. היה זה תהליך ארוך ומייגע, אך בסופו הצלחנו להגיע לעמותת \"שכולו טוב\" - למתמודדי-נפש בלבד. בעמותה זו מוצבים דוכנים בקניונים וברשתות-שיווק ברחבי הארץ, ובהם נמכרים מוצרים שונים (דברי-מתיקה מקושטים, המון נרות ריחניים, מוצרים ממוחזרים, שוקולדים, סבונים,מגנטים, ועוד מוצרים רבים וטובים !!!)- כולם בעבודת-יד, פרי-מעשיהם של מתמודדי-נפש בלבד מעמותות שונות אחרות ברחבי-הארץ. התחלתי לעבוד כמוכרת בדוכנים באחד הקניונים, שהוא גם די קרוב לי לבית- 3 פעמים בשבוע, כ-4 שעות בכל פעם. בתחילה היה די קשה ומפחיד ומאיים (אנו עובדים שניים בדוכן), אך לאט-לאט התרגלתי לאנשים השונים ולעבודת המכירה. בחודשים האחרונים הדוכנים שודרגו באופן ניכר ! נוספה קופה אלקטרונית לכל דבר, נוספו ויטרינות יפות מזכוכית, מאחוריהן ומליהן עומדים ומוצגים לראווה המוצרים השונים למכירה. הדוכנים כיום כה מרהיבים ביופיים ובצבעוניותם, ואנו מקפידים מאוד לנקותם ולתחזקם כיאות ! בהחלט מקור לסיפוק ולגאווה עצמית (אני מקווה ?...). עד היום הזה אני ממשיכה לתחזק רק 3 משמרות שבועיות (תמורת דמי-שיקום מזעריים אומנם), כיוון שזה מה שמרגיש לי שכוחותיי ויכולותיי עומדים בו. אך היכן הייתי אז, והיכן אני כיום ???

חודשים אח\"כ- התחלתי גם ללכת לתוכנית \"עמיתים\", מטעם סל-שיקום. וכעבור כחצי-שנה הצלחתי סופסוף להתעלות על עצמי ולהתמודד עם החרדה החברתית הקשה שלי וביישנותי הרבה, והתחלתי בחוג פלדנקרייז פעם בשבוע אחה\"צ. לא הרבה, אך גם זה משהו חיובי, עבור עצמי... גם שם לא כ\"כ קל לי עם שאר בנות הקבוצה (הנורמטיביות), שרובן מבוגרות בהרבה ממני, חחח... אני מוצאת עצמי בודקת עד כמה המדריכה החמיאה לזו, או לזו, ומדוע לא החמיאה לי ???.... כן, גם זה מעליב אותי...!!! עסוקה כל הזמן בהשוואת הביצועים של זו וזו וזו- ביחס אליי.... ואם המדריכה לא משיבה למילותיי :ביי, להת\' :)\\\" -אני בהחלט לוקחת זאת עדיין אישית וקשות... אך אין כלל ספק, כי מצבי השתפר לעין-ארוך !!! כמובן, שיש עוד רבות לשפר, אך אינני יודעת אם ומתי זה יוכל יתחולל.... את הפרעת-האישיות שלי אף אחד לא יכול לקחת ממני, לצערי הרב...

גם מצבו הפיזי-נפשי של בני היהלום הלך והשתפר בהדרגה, עד שחזר לעצמו כמעט לחלוטין. חזרתי להשקיע בו, ולדאוג היטב לצרכיו הרגשיים והגופניים ! התחלנו גם למשל לקרוא ספרים מהספריה. בכל יום א\' אני נוסעת איתו אחרי הצהרון לספריה העירונית, ואני מחליפה עבורנו ספר. וכשמגיעים הביתה- אני מקריאה לו אותו (מה שלא עשיתי איתו מעולם לפני כן !!!!!!!!!!). וגם אני התחלתי לקרוא ספרים !!! אני חשה מאוזנת יותר ומחוברת יותר לקרקע-המציאות האמיתית של החיים !!! עד כה הצלחתי רק אני לבדי להציל אותנו מקריסה מוחלטת- לכל הדיעות !!! וזה כבר המון !!!!!! בני גם החל ללכת לחוג קראטה פעמיים בשבוע, וכולי תקווה, כי הוא יסייע לו להתחזק פיזית, ויחזק גם אצלו את בטחונו העצמי, השליטה בגופו, קואורדינציה וכו\'.... וגם לחברים החל ללכת, ומדי-פעם חבר מתארח אצלנו. זה לא קרה מעולם לפני כן ! לא הייתי מסוגלת !



לסיכום: יש עדיין דרך ארוכה לעשות, אך עם זאת- עשינו עד כה דרך מדהימה וכה משמעותית וקריטית בחשיבותה !!!!!!! והלוואי והייתי יודעת כיצד לתת לעצמי קרדיט הולם יותר על הישגיי החשובים בחיי, ולא רק להלכות עצמי ולהעניש את עצמי על כל טעויותיי ונסיבות-חיי הקשות כ\"כ !!!!!



לא היה לי מושג איזו תמונה סימלית להעלות, שלא תחשוף את פניי או את פני בני. לבסוף, החלטתי להעלות תמונה סימלית ומשמעותית עבורי כיום (מי היה *אז* מאמין שכך יהיה ?!?!) - הדוכן המרהיב, הצבעוני , המסודר והססגוני שלנו בקניון :) ! אני בהחלט גאה בו, ובי- שהצלחתי להגיע עד הלום מהיכן שהייתי, וה-כ-ל בזכות עצמי !!!!!!!!



אז זהו, כאן תם סיפורי הארוך, הקשה (והמרגש ?? החליטו בעצמכם) והמורכב בהחלט ! אני תקווה, כי הצלחתי להפיח, ולו באדם אחד שקרא אותו- תקווה כלשהי לשינוי פנימי ואמיתי, שיכול להגיע ולהתחולל לבסוף רק בכחות עצמנו ובזכותנו !!! אצלי היה זה השפל שבשפל המדרגה, בתוספת אירוע התאונה, שהיוו ה-טריגר להתחלת השינוי העצמי המדובר...



מאחלת לכולכם (ולבני ולי, כמובן !!!) שבוע טוב, בריא ופורה- עד כמה שניתן !



ממני (המאחרת מעט להיכנס למיטה ! אך הפעם יש לי נסיבות מקלות ;-)...)

שנהב