הי.
את מתארת מציאות לא קלה. ממה שאת כותבת נראה שאת סובלת או סבלת מהפרעות אכילה? נראה שכבר הגעת לאיזון, והמצב במדינה כעת כמו מוטט את הגשר עליו הצלחת לבנות, כנראה בעמל רב והרבה רצון טוב, את האיזון עם האוכל, המשקל, הדימוי העצמי שלך והגוף שלך.
מצבי מצוקה כמו שאנו חווים בימים אלה יכולים לחדד ולהחריף בעיות ישנות יותר. הרבה אנשים מספרים שהחרדות חזרו להם, לאחר שכבר חשבו שהתגברו עליהן. זה טבעי, כי כשאנחנו מתמודדים עם פחדים, הסטרס, הגוף והנפש נכנסים למצב התגוננות והשרדות, "השדים" הישנים עלולים לצאת מהבקבוק. עד כמה זה יהיה חמור תלוי בטיב הטיפול שעברת, במידת האיזון שהשגת. לפעמים זה מראה לנו שבעצם לא הגענו באמת לריפוי המיוחל אלא רק הצלחנו לייצר "שקט תעשייתי", או שעברנו שלב בדרך לריפוי אך לא עד הסוף. זה הזמן להיעזר בכל הכלים שקיבלת בטיפול (אני יוצאת מתוך נקודת הנחה שאת עברת/עוברת טיפול). כלים כמו אלה הניתנים ב-CBT - למשל, לדבר אל עצמך, לומר שהמחשבות שחוזרות הן רק מחשבות וביכולתך לבחור מחשבות חדשות, אחרות, כאלה שיעשו לך טוב, מחשבות מחזקות ומחברות אותך ליכולות שלך. ודאי יש לך הרבה יכולות וחוזקות אם עשית כבר כזה שינוי גדול. זה הזמן להתחבר אל המשאבים הללו. להזכיר לעצמך את כל התכונות הטובות שלך (גם אם בהתחלה את לא תאמיני לעצמך, לא נורא - המשיכי), להזכיר לעצמך את ההישגים שלך. אולי כדאי לרשום אותם. לפנות לתחביבים שאת אוהבת לעשות, אם יש.
זה גם הזמן להיעזר בסביבה תומכת - מטפל, חברות, משפחה. אפילו לדבר עם ההורים שאת כ"כ לא רוצה לאכזב ולשתף אותם בכך. הכנות והיושר בשיתוף הרגשי הם הדברים המעוררים היותר רצון לעזור ולתמוך!
כמובן שכל הטכניקות של קשיבות, מדיטציות וכד' יעילות ומומלצות כעת. והכי חשוב - ממליצה לחזור לטיפול, גם אם לזמן מוגבל, עד יעבור הזעם ותתחזקי שוב בדרכך.
מאחלת בריאות!