נשנושים מול טלוויזיה...



אחת הבעיות העיקריות בהרגל הנשנושים מול הטלוויזיה הוא שאיננו במודעות מלאה לאכילה (גם אם אנו בטוחים שאנו שמים לב לאכילה ולכמות).

כאשר איננו במודעות מלאה לאכילה הסיפוק מהטעם וגם מהכמות באים בשלב מאוחר יותר, אם בכלל.



יתכן שיהיו כאלו שיגידו עכשיו "כשאני אוכל מול הטלוויזיה אני לוקח כמות מוקצבת מראש אשר זהה כמות שאני אוכל תמיד", אך עדיין ישנה בעייתיות מאחר והכמות לא צריכה להיות זהה תמיד, אולי בדיוק ברגע זה גופכם אותת לכם על שובע קצת יותר מוקדם מהרגיל?



בנוסף, ההנאה מהטעם נפגמת בהשוואה לאכילה תוך התמקדות בטעם עצמו ולא בטלוויזיה.

יהיו כאלו שיגידו עכשיו "דוקא ההיפך, יותר טעים וכיף לי לשלב בין האוכל לטלוויזיה" - עם זה אני יכולה להסכים, אך אולי התכוונתם שכל האקט הזה יותר כיף? לא בהכרח האוכל יותר טעים...



בעיה נוספת שקיימת היא שכאשר מתרגלים לנשנש (או לאכול ארוחת ערב) מול הטלוויזיה, לרוב נוצרת התניה.

זאת אומרת, שמשהו בתוכנו מתכוונן לרצות לאכול משהו בכל פעם שאנו מתיישבים לראות טלוויזיה, זהו מצב בעייתי אשר מוביל לכך שפעמים רבות נאכל מעבר לדרישות הגוף, גם בפעמים שהוא בכלל לא ביקש אוכל, פשוט הטלוויזיה ביקשה... :)



אז מי שהחליט שהוא רוצה להגמל מההרגל הזה, יש לי טיפ:

בפעם הבאה שאתם רוצים לנשנש מול הטלוויזיה ולא רוצים לוותר על האוכ עצמו או על הטלוויזיה, החליטו מה אתם עושים קודם, אך עשו את 2 הפעולות:

שבו ליד השולחן, אכלו מה שרציתם לאכול, ואח"כ שבו לראות טלוויזיה, או ההיפך.

כך לא הפסדתם כלום, ולאורך זמן (לאחר 21 יום, אם אתם מתמידים בתרגיל), תראו שהחשק לעשות זאת במקביל ירד לכם.



ומי שבכל זאת החליט שהוא לא רוצה להפסיק את ההרגל הזה כרגע,

גם זה בסדר, יש לנו מספיק דברים לעבוד עליהם בתהליך שלנו :)