ארז, שיתוף פעולה והחלפת מידע בין מאובחנים הוא דבר חיובי מאוד להבנה של מה עובר על כל אחד מאיתנו. לעיתים המסקנות הן שגויות כאשר לא משתפים.

גם אני אשמח להכיר סכיזופרנים אחרים, אני מאובחן כבר 8 שנים כסכיזופרן כרוני. מתפקד סך הכל נורמלי, אבל מפריע לי בין השאר היחס של הסביבה לנושא, אני מפחד להגיד לאנשים גם כשאני רוצה להגיד שיש לי סכיזופרניה מחשש שיברחו. חשבתי שקודם כל יהיה נחמד להגיד שאני סכיזופרן בלי שהאדם האחר יחשוש או יגיב מוזר או יתרחק, למרות שיש לי חברים שיודעים שיש לי סכיזופרניה, יש כאלה שפשוט לא יודעים איך להתייחס לזה. ספרו קצת על עצמכם אולי, אל תגידו רק שאתם רוצים להכיר, זה רזה מדי.

הייתה לי סכיזופרניה 11 שנה ואז האיבחון שלי השתנה לביפולריות בסהכ חולה 16 שנה ועברתי ארבע אישפוזים בכפייה במחלקה הסגורה לכמה חודשים בגלל שהפסקתי עם הטיפול התרופתי הטיפ הכי טוב שאני יכול לתת לך אל תפסיק עם הכדורים בשום מחיר אחי אל תדאג אתה תצליח אני עם המחלה התחתנתי התגרשתי למדתי עבדתי היום בזוגיות עם ילד ב״ה החיים ממשיכים החיים חזקים מהכל

ובכן, זה פשוט, התרופות האלה לא נועדו לשפר את המצב רוח או לגרום למוטיבציה, לא נועדו לגרום לך לשאוף ולרצות ולמעשה להיפך, הם מחלישים את הדופאמין - שזה חומר שמופרש במח שאחראי על הנאה וסיפוק בין היתר. מה שכן הם אמורים למנוע את התסמינים של הסכיזופרניה שיכולים לפגוע בחיים יציבים ככה שמהצד הזה הם כן עוזרים. אבל זה שעשיתי תואר או שהצלחתי בקורס של השיקום (לא מצאתי ממנו עבודה אבל) זה קשור לדברים שבאים ממני, כמו מוטיבציה או נחישות או הנאה מלימודים ומהצלחה. אני למשל שאפתן, זה דוחף אותי קדימה, בעיקר כשאני גם לפעמים מצליח במה שאני מנסה.

יחד עם זה, אני לוקח רספירדל ואני צריך להגיד גם שיש לה תופעת לוואי חיובית חלשה - היא קצת מייצבת לי את המצב רוח, משטחת רגשות, ככה שאני למשל פחות מועד לדיכאונות כשאני לוקח אותה. דיכאון ויאוש הופך לדכדוך אבל זאת באמת השפעה קלה. לדעתי, פשוט לקחתי את עצמי קצת בידיים כמו שאומרים. כמובן שיש קשיים ועוד ארוכה הדרך אבל בדברים מסוימים כן הצלחתי, למשל בלימודים וגם זה שאני לא זומבי, גם זה חשוב.