היי עינת. מכירה היטב את מה שאת מדברת עליו, חוסר היציבות והעקביות, הקושי להתמיד. האשמה והבושה שאת חווה הן באמת תחושות הרסניות שמנציחות את דפוס המעלה-מטה שממנו אנחנו כל-כך סובלות... אני מנסה להסתכל עליהן בחמלה, ולהביא יותר מהרגש הזה לחיים שלי, קודם כל כלפי עצמי וכמובן שכלפי אחרים. חמלה על זה שבאפיזודות אני עושה דברים שנראים מאד הגיוניים באותו זמן וחמלה על כך שאחר כך אני מתחרטת עליהם ושוקעת בבורות עמוקים של ייאוש ושנאה עצמית... וחמלה יותר מהכל על זה שהדרך שלי עקלקלה ומלאת תהפוכות. ומנסה מתוך זה ללמוד לאהוב אותי ככה בדיוק כפי שאני. התרופות עוזרות לי לשמור על יציבות אמנם גם איתן אני חווה תקופות של היי ולואו, פחות קיצוניות והרסניות. אז ההתמודדות עדיין ישנה וכדאי לעבוד על הדפוסים בטיפול כי הטיפול התרופתי רק מקל על הסימפטומים ולא מטפל בבעיה מהשורש, כמו ששמת לב בעצמך. האם את נמצאת בטיפול כלשהו? אני נוטלת דפלפט 750 מ"ג וסרוקוול 150 מ"ג. אני גם חושבת על היריון יום אחד והפסיכיאטר שלי יודע מזה. הוא אומר שברגע שאני ארצה, אני אודיע לו ונוריד אותי מהדפלפט שהוא טרטוגני (מזיק לעובר) ונישאר רק עם הסרוקוול שהוא גם מאזן וגם לא מזיק לעובר. ליתיום לקחתי לפני הדפלפט וגרם לי לתופעות לוואי לא נעימות, עם הדפלפט אני מסתדרת מצוין למעט השמנה קלה (צריך לשמור על תזונה ופעילות כי הוא מעורר תיאבון). סרוקוול מאד מרגיע עד כדי מרדים, לקח לי זמן להתרגל אליו אבל הוא עוזר לי גם עם המאניה וגם עם הדיכאון.

אני הולכת מחר לפסיכיאטר שלי, אנסה לבדוק איתו אם יש לו המלצות על מישהו באזור חיפה. בינתיים נסי לבדוק בפורומים באינטרנט