היי, מריחואנה היא סם שניתן לשימוש רפואי ואינו מוגדר כתרופה. עם זאת, יש להתייחס אליו - בדומה לשאר התרופות, בתשומת לב רבה מאוד. אילו שינויים תחושתיים, קוגניטיביים ורגשיים מתחילים עם השימוש - ולדווח לרופא. לדעתי, ישנן תרופות מסוכנות לא פחות.... כל שימוש בחומר אמור להיות בפיקוח רופא ובמודעות עצמית גבוהה. אשים דגש - ששום דבר לא כמו באגדות ולא דיסני, מנגד, גם שום דבר הוא לא טרגדיה :)

קושקוש אני מאד מסכימה איתך, הבעיה העיקרית שיש בקנביס - זה שזו לא תרופה זה צמח. וככזה הוא מכין את המרכיבים שלו לתועלתו שלו ולא לתועלת האדם. חלק מהמרכיבים הללו יכולים לגרום נזק רב, וכצמח - זה גם משתנה מעונה לעונה ובהתאם לכל מיני תנאים שאינן ברי בקרה ולכן הסיכון העודף שיש לשימוש בצמח על פני שימוש בתרופה. עוד דבר חשוב ביותר - הוא שחלק מהשפעות הצמח הינו בלתי הפיכות וגם אם נתעורר בזמן ונפסיק את השימוש הנזק יהיה בלתי הפיך. לא שאין תרופות כאילה, יש , אבל לרוב משאירים תרופות שנושאות נזק בלתי הפיך לטיפולים מצילי חיים בלבד. כמו במקרים של כמוטרפיה למשל. חשוב מאד להיות מודעים לכך. זה לא פוסל באופן גורף שימוש אבל זה בהחלט דבר שיש לקחת בחשבון גם כרופא וגם כמובן על אחת כמה וכמה כמשתמש. ד"ר גור.

נכון. אני מסכימה - שמעתי מאחד הדוקטורנטים של רופא הכאב שלי, שהוא נסע לחו"ל והם מצאו שם פטנט לשכפול מדוייק של המרכיבים בצמח מבחינה גנטית והם מצליחים לייצר צמחים זהים. אין לי מושג איך זה עובד...רק שמעתי על זה. כנראה עוד לא הגיע לארץ. לדעתי, כל מה שכתבת על השפעות ותופעות לוואי, בתוקף גם על תרופות. נראה לי שאם נסתכל, גם לאופיאטיים יש סיכון לתופעה בלתי הפיכה, בדגש על המוח. שימוש בתרופה או בצמח צריך להיעשות באחריות, כגון בדיקות מקדימות, בדיקות תוך כדי, הקפדה על מינון (ככל הניתן) והרבה תשומת לב. למרבה הצער, ובעיני זה מצער, חלק ממי שמקבל רישיון, מתחיל להשתמש בקלות ובפתיחות ומתי שבא לו כי "זה צמח, מה זה כבר יעשה לי". אני אישית לא מסכימה.

כעת עיקר המאמץ מתמקד בסינון החומר הפעיל בלבד והפיכתו ליציב כימית מה שיאפשר להפטר מכל תופעות הלוואי. זה לא יכול להתבצע ע"י הינדוס צמחים. ד"ר גור

לא, כי קודאין ומורפיום לא פוגעים בנו even one bit. אני ממליצה לכל מי שהצטרך לצערו שימוש ממושך בנרקוטיקה על מנת להקל בכאב, לעבור לקנאביס.

חיבוקי וונוס. איש לא חושב שמורפין הוא סוכריה. אין מה להקיש ממה שקורה בארה"ב על מה שקורה בארץ. באר. יש מעט מאד מקרים של התמכרויות ורופאים מאד מגבילים את השימשו במורפין ויש על זה מעקב מאד מאד משמעותי. כמות האנשים שמשתמשים בזה באופן כרוני קטן יחסית. לגבי הקנביס - גם אותו יש לראות באופן מפוכח. קרו מקרים של תגובות קשות ביותר - אולי הקשה ביותר שאני זוכרת היא אישה שכתוצאה מהשימוש קיבלה הפרעות קצב והגיעה למצב של פרפור חדרים והחייאה. מקרה שמתועד וקרה גם בארצות אחרות. רק להזכירכם -שיש הבדל מאד גדול בין צריכת חמרים כלשהם ע"י האדם לכל מטרה שהיא על אחריותו ובין המלצה רפואית בה אדם מקבל על עצמו דעתו של רופא כאיש מקצוע. חשוב גם לזכור שמטרת מתן תרופות היא להיטיב את איכות חיי המטופל ולא להמיר איכות חיים אחת באחרת. יש אנשים בהם השימוש באו0פיואידים מתאים ויש אנשים בהם השימוש בקנביס יתאים ויש אנשים בהם מתאים דווקא לבצע פעולות פולשניות. לשם כך רופא לומד צובר ידע וניסיון ונמצא לצד החולה כדי לעזור לו. ונוס וחיבוקי - גם אם יש לכם איזו אמונה או אג'נדה נסו בבקשה להעביר את המסר באופן חיובי ומכבד. ד"ר גור.

ד״ר גור, התייחסת לבעיית האופיאטים הגואה בארה״ב ועל כך שאין להסיק שהמגמה תתפשט גם בארץ. אני מסכים עם דברייך באופן עקרוני אך האם לא באחראיות רופאים לזהות מגמות מתפתחות בעולם ולנסות לעצור אותן רגע לפני? האם יש נתונים אמפיריים בנוגע לטענה שבארץ שיעור ההתמכרויות נמוך? האם יתכן שאופיאטים הוא הפיתרון הזמין והקל עבור שני הצדדים- המטפל והמטופל, עם פוטנציאל נזק גדול מדי? מה בנוגע לאיכות חייו של המטופל? האם אין חשיבות לתצורת החיים הנגזרת מהטיפול? על כל נזקיו האפשריים. רק אחדד שב״איכות חייו של מטופל״ אני מתייחס ליכולתו של אדם להשתלב בחברה, בעבודה, לנהל זוגיות תחת טיפול. גילוי נאות: 1. לצערי בעל ניסיון עשיר עם אופיאטים ומשככי כאבים נרקוטיים. 2. כיום מטופל בקנאביס רפואי. תודה מראש.

איש יקר
אכן בארץ מתייחסים ברצינות רבה לתופעה ויש מגמת צמצום שימוש באופיואידים והידוק הפיקוח.
יש בהחלט נתונים אמפיריים שכן בארץ כל מרשם מתועד במשרד הבריאות והנתונים ניתנים לפילוח מלא ופילוח כזה אכן נעשה והדווחים מגיעים הן לרופאי הכאב והן לרופאי הקהילה ולכל דרגי הניהול בקופות החולים.
יתרה על כך ב- 5 השנים האחרונות בכל הכנסים בארץ היתה התייחסות של פאנל שלם לעניין זה.
בארץ אופיואידים אינם פתרון קל ואינם פתרון זמין, למרות שאני חייבת לציין כי בשימוש נכון ומוגבל אין בהם נזק. הנזק נוצר בעיקר בשימוש ממושך ולא מבוקר, ורוב האופיואידים בארץ משמשים בעיקר לטיפול אחרי ניתוחים/פציעות ולכן לטווח קצר, ומאידך לטיפול בחולים סרטן - וגם כאן השימוש הינו לטווח קצר. מעטים מקבלים אופיואידים לטווח ארוך ועוד יותר מעטים מקבלים מינון גבוה לטווח ארוך. ברור שיש חריגים - אולם חריגים אילו הינם יוצאים מהכלל ואינם מעידים על הכלל.
בהחלט נלקחים בחשבון צדדים הנוגעים לאיכות חיי המטופל זהו הגורם הראשון במעלה ובארץ לא מקובל להחליף איכות חיים אחת באחרת .כלומר לא מקובל לקחת את הכאב ולהותיר תופעות לוואי.
גילוי נאות - מספר החולים המתמכרים לקנביס זהה לחלוטין למספר החולים המתמכרים למורפין שכן הגורם הממכר הוא מבנה המוח ואדם עם מבנה מוח התמכרותי יתמכר. יתרה על כך מעבר להתמכרות הפיזיולוגית ישנו אספקט של התמכרות נפשית - באופיואידים התמכרות כזו קורית רק באדם שסובל מחרדה מהכאב - ואז נוצרת תלות נפשית בתרופה מחשש לבוא הכאב. בעוד שקנביס ברוב המקרים משרה אופוריה ולכן ההמכרות הנפשית אליו גבוהה בהרבה שכן ישנם הרבה אנשים שנכנסים לדכאון של ממש כאשר הם מפסיקים את השימוש.
נזקיו ארוכי הטווח של הטיפול בקנביס הינם בלתי הפיכים ונזקים אילו הוכחו. לשמחתנו מדובר על נזקים שלוקח להם שנים לבוא לידי ביטוי - אולים הם שרירים וקיימים ורמת הפגיעה באיכות החיים עלולה להיות קשה.
זו אינה סיבה לפסול את הטיפול - איני נוהגת לשפוך את התינוק עם מי האמבט - אולם עדיין - אני מקווה שבקרוב יכנסו קנבינואידים רפואיים מבודדים שגם לא יגרמו לאופוריה וגם לא לנזקים המוחיים שנגרמים מהקנביס ואז באמת נוכל להשוות ביניהם כטיפול רפואי.
בנתיים האופוריה מטרידה אותי פחות מהנזקים המוחיים ארוכי הטווח.
ד"ר גור.