כפי שעניתי לגבי שבר אפשרי בצלע, גם לגבי התמט בחוליה, צריך לברר מהי סיבת השבר ולבחון את אפשרויות הטיפול בה. הזרקת צמנט היא אחת האפשרויות לטיפול בתמט חוליה. היא עשויה במקרים מסוימים לקצר את תקופת הכאבים, אבל לא תמיד יעילה ויש לה סיבוכים. בחירת הטיפול בתמט חוליה מתבססת על מאפיינים מגוונים של השבר והמטופל וכן על הזמן שחלף מהשבר, ניסיונו האישי של הרופא והנטייה האישית של הרופא ושל המטופל. לרוב לא זו תהיה האפשרות הטיפולית הנבחרת. ראה התייחסות מפורטת לנושא בתשובתי לשאלה על שבר דחיסה אוסטיאופורוטי מ- 27 בינואר השנה. אני מעתיק אותה למטה, לנוחותך. "השאלות שהופנו מתייחסות לבלבול בנוגע לאופן הטיפול בשבר דחיסה אוסטאופורוטי בחוליה L2: מדוע שני אורתופדים המליצו על טיפול שמרני עם תרופה נגד כאבים וחגורה לגב, כאשר יש טיפול שכולל הזרקת צמנט לחוליה הדחוסה והוא אמור למנוע כאבים, כפיפת עמוד השדרה, הופעת שברים נוספים, הפרעות נשימתיות בעתיד, פגיעה באיכות החיים וקיצור תוחלת החיים? מהו חלון הזמן להזרקת הצמנט? הבלבול נובע מכך שהמידע הקיים בספרות הרפואית על המהלך הטבעי של השברים האוסטיאופורוטיים ועל הטיפול בהם אינו מוביל באופן חד משמעי להמלצה טיפולית אחת בכל מצב. זאת כיוון שבכל צורת טיפול מקובלת יתכן שיפור ויתכנו סיבוכים והערכת הסיכויים של שיפור או סיבוכים במצב נתון וההמלצה הטיפולית בעקבותיהם, עשויות להיות שונות, בהתאם למאפיינים של המטופל ושל השבר, לזמן שחלף מהשבר, לניסיונו האישי של הרופא, ולנטייה האישית של הרופא ושל המטופל. יש טכניקות אחדות שכוללות הזרקת צמנט לחוליה ומקובל כיום שהן עשויות אמנם למנוע את כל התופעות שתוארו. אבל הזרקת צמנט אינה טיפול מספק כאשר השבר בלתי יציב ולגבי שברים יציבים יש דיווחים סותרים על היעילות. היו פרסומים שטענו שהזרקת הצמנט אינה מועילה יותר מפעולת סרק שמדמה הזרקת צמנט, לפי הדיווחים האופטימיים ביותר הן נכשלות ב- 10%-20% ויש מעט מידע על השפעתן על איכות החיים, תוחלת החיים וההפרעות הנשימתיות בטוח הארוך. לעומת זאת, ישנם דיווחים על סיבוכים בעד כ- 23% מהאנשים שעוברים הזרקות. בין הסיבוכים האלה דליפת צמנט מהחוליה לתוך תעלת השדרה או לתוך כלי דם וכתוצאה מכך פגיעות בעצבים או בחוט השדרה שעלולות לכלול שיתוק פלג הגוף התחתון ותסחיפים של צמנט לריאות, שעלולים לגרום סכנת חיים. סיבוכים אפשריים נוספים כוללים תמט של חוליה סמוכה, זיהום, דימום ותגובה אלרגית לצמנט. טיפול שמרני שכולל מנוחה, קיבוע במחוך וטיפול תרופתי נגד כאבים ויכול לכלול גם פעילות שיקומית למניעת ירידה תפקודית, יכול לתת תוצאות טובות בחלק ניכר מהמקרים, ללא סיכון של דליפת צמנט, זיהום או דימום. גם בהזרקת צמנט וגם בטיפול שמרני מומלצים אמצעים שיפחיתו את הסיכון לסיבוכים, אך אין נתונים שמראים באיזו מידה הם באמת מצמצמים אותם. יעילות הזרקת הצמנט פוחתת כאשר עובר זמן מהשבר. כדי להשיג את התוצאה המקווה היה רצוי לבצע את הטיפול סמוך ככל האפשר לגילוי השבר, אולם כדי לדעת אם כדאי להשתמש בטיפול הזה, רצוי לדעת אם ניתן להשיג את התוצאה המקווה תוך טיפול שמרני, ללא הסתכנות בסיבוכי ההזרקה. לכן, לפי קווים מנחים של החברה האירופית לרדיולוגיה קרדיווסקולרית והתערבותית (CIRSE) מ- 2017, בשברי דחיסה יציבים, רצוי לבצע את הזרקת צמנט, כשהיא נדרשת, תוך 4 חודשים מהזמן בו השבר נגרם, אולם אין להשתמש בהזרקת צמנט לשבר דחיסה כאשר מצב המטופל משתפר תוך טיפול שמרני ואין החמרה של התמט בחוליה. לכן, לפי הקווים המנחים האלה, יש מקום לטיפול כזה רק אם טיפול שמרני לא עזר לאחר שעברו לפחות 3 שבועות ממועד הופעת הכאבים שהשבר גרם. כדי לדעת אם יש מקום להזרקת צמנט, צריך לוודא שמוצה טיפול שמרני להפחתת כאב, למניעת כפיפת עמוד השדרה ולמניעת ירידה תפקודית, אבל מיצוי זה דורש זמן שמפחית את יעילות ההזרקה אם תידרש. ככל שעובר הזמן יש ודאות גדולה יותר לגבי צורך בהזרקה, אבל סיכוי קטן יותר שהיא תועיל. באין נתונים שמראים מהו המועד האופטימלי לנטוש את הטיפול השמרני ולעבור להזרקת צמנט וכיוון שההחלטה הטיפולית תלויה גם בדיווח סובייקטיבי על מידת הכאב והערכה סובייקטיבית על מידת המימוש של האופציות השמרניות, ההחלטה תלויה בסופו של דבר בנטייה האישית של הרופא והמטופל."