כתבת כלכך יפה ואני יכולה להזדהות איתך. חשוב לי שתדעי שאת לא לבד. את אדם מדהים את לא כישלון ולא חלשה זה לא קל בכלל תזכרי את זה תמיד. כל יום את נלחמת אין רגע מנוחה ואת צריכה להעריך את עצמך שאת מצליחה להבין מה את מרגישה ושאת מתמודדת עם הדברים ומודה בהם. זה קל יותר להיכנע לזה, זה מרגיש טוב אבל זה מרגיש טוב לרגע. זה מעגל אינסופי שממשיך לשאוב אותך פנימה גם כשאת כבר עם רגל אחת בחוץ. קשה לי לייעץ לך כי אני בעצמי לא בדרך הנכונה אבל אני אגיד לך מה שגורם לי להרגיש טוב ברגעים קשים - גם אני מתגעגעת לזה והלוואי שהייתי יכולה לצום כל החיים כי רק כשהבטן רעבה הראש שבע אבל זה לא חיים ככה זו שנאה עצמית. זה לאהוב את עצמך "רק אם" ולא "למרות ש". תלמדי לאהוב ולכבד את עצמך בעיקר כשקשה כי את תישארתי עם עצמך כל החיים וזה לא פשוט לחיות עם מישהו ששונאים, תני לעצמך להתפרק כשאת צריכה זה חשוב להיות מחוברת לרגשות שלך זה לא שגוי ואפילו נכון. את עוד תמצאי את האיזון שלך ואת הדברים שעושים לך ולגוף שלך טוב ותזכרי שאת לעולם לא לבד :)

כשאנחנו מסתכלים אחורה, אנחנו מקבעים את מי שהיינו ואין שום צמיחה. כשאנחנו משאירים הכל פתוח ומוכנים להכיר את האני החדש שהולך להיוולד ולתת לו מקום, דברים חדשים מתחילים לקרות. האם את מוכנה לגלות את האני החדש שלך? להיוולד למשהו חדש שהוא יהיה שונה אולי ממי שהיית אך אולי אף יותר טוב?

היי כתבת כל כך נכון ואני ממש מזדהה עם הדברים.. לא יכולה לספור את כמות הלילות שהסתכלתי בתמונות באייפון שנה אחורה.. תקופה שבקושי הייתי אוכלת.. זאת תמיד נראית לי התקופה היפה ביותר.. אבל זו לא. כבני אדם יש לנו נטייה לשכוח את הדברים הרעים ולזכור רק את הטובים. לשכוח שבעצם לא חיינו, שחיינו חיים שהם ״ליד״, לשכוח שבעצם היינו חלולים, שלא הייתה בנו באמת תשוקה והרגשנו שאנחנו חיים את החיים באופן אמתי. זה הכל הצגה, מסכות.. זה להיות רובוט.. ורובוט לא יכול להרגיש.. רובוט לא יכול לחיות באמת.. תמיד תזכרי את זה.. תזכרי שמה שיש לך עכשיו.. אלה החיים באמת. ונכון שהם נראים מוזרים או לא ברורים.. ואת מרגישה שהכל בבלאגן ואין לך סדר ושליטה על כלום.. אבל זה פשוט כי את לא מכירה את זה עדיין.. את לא מכירה מה זה לחיות באמת.. וכמוך, גם אני לומדת את זה עכשיו.. גם אני הייתי אותו רובוט שחשב שהוא מרגיש הכל ובעצם לא הרגיש כלום.. את לא לבד.. ונכון שזאת מחלה ארורה.. אבל יש תקווה.. אני באמת מאמינה בזה ❤️

מזדהה איתך כל כך... אולי כולן הגיבו פה כך.. אבל זה בדיוק המחשבות שחשבתי לפני שניה-שונאת את הרעב!!!!!!! שונאת להיכנע לו.... ורק האחריות להריון ממתיקה לי מעט את הגלולה הזו... עד שנמאס לי גם מההריון, שרק בגללו אני אןכלת..... והמצפון כשמנסה לא להיכנע...... לא יותר טוב.... וזה החיים שלנו. מאבקים.