היי יקרה שאת! לקבל את ההפרעה זה דבר לא קל . לקח לי יותר מכמה חודשים. אבל ברגע שקיבלתי את זה למדתי לחיות עם זה ולטפל בזה. זה תהליך כואב וקשה. אבל אני מאמינה בך. אל תפחדי אנחנו איתך. מאחורייך לתמוך בך פה בשבילך בפרטי תמיד!

הבולמוסים שלי לא נהיים טובים יותר. אני ממש מתביישת, לא שיתפתי אף אחד, (בפורום הזה, מרגישה בנוח)אבל קרה לי שאכלתי ממשהו שהיה בפח. לא מלוכלך, חצי היה בתוך שקית. אבל בפח. ובפעם אחרת-משהו קפוא. וקרה לי גם שהקאתי תוך כדי בולמוס, ואז המשכתי. והקאתי שוב,בסוף. בא לי למות. נגעלת מעצמי. ורוצה לקבור את עצמי מבושה. מישהי שמזדהה? או סתם עידוד? יעזור לי מאד.

הי, אני נמצאת לפני הליך אבחון בתל השומר וחוששת נורא!! אולי תוכלי לספר לי קצת? מה התהליך מה קורה בפגישה וכ׳ו? אם בא לך לשתף זה יעזור לי ממש ...תודה

הי.. לכל ההוכות לאינטיקים. בהצלחה! אם אתן לקראת אשפוז תשתפו כדי שניתן לכן מידע ודרכים להתכונן (אני הגעתי בלי לדעת כלום וזה היה נוראי) אני בטוחה שעם הכנה נכונה זה יכול להיות פשוט יותר

היי קודם כל אני חייבת להגיד לך שאת פשוט גיבורה ואת מהממת . להשלים עם זה שיש לך את המחלה זה דבר קשב באופן בלתי נתפש וישר מקפיץ אותנו לעולם של סטראוטיפים ודברים קשים ואגב לא נכונים לגבי עצמנו אני הייתי אמורה להתאשפז ואחרי שיחת טלפון עם מנהלת מחלקה לא הייתי מוכנה אפילו להגיע אינטייק , אז אני חושבת שאת פשוט גיבורה. את וכל מי שכאן הלכה על זה. חוויות הבולמוסים שתיארת מוכרות לי מאוד משכבר הימים . אין לך מה להתבייש את מדהימה והנפש שלך פשוט צועקת לעזרה מאוד חזק עכשיו , כי העזרה קרובה. קשה לשתף את מעגל החברים , זה דברים שקשה לתפש למי שלא מכיר אץ המחלה לעומקים כאלה. אבל אין בך שומדבר לא נורמלי כאן, תאמין לי שחלק גדול מהבנות שיש לנו הפרעות אכילה עוברות לילות או ימים כאלה . את מדהימה וחזקה , אפילו רק על ההחלטה , תקחי את זה איתך לשם.