פטרת עור (דרמטומיקוזה) נגרמת על ידי דרמטופיטים - פטריות הצומחות באזור הקרני של העור, והורסות את החומר הקרני. ידועים 41 זני דרמטופיטים עם מבנה בסיס בצורת הייפות (hyphae). הזן השכיח ביותר (98% מהפטריות הדרמטופיטיות בישראל) הוא Trichophyton rubrum. כאשר הפטרייה פוגעת באזור מסוים היא נקראת tinea.
ישנם כמה סוגי פטרות עור:

פטרת הקרקפת (tinea capitis) - פטרייה נדירה ומדבקת, התוקפת בעיקר את עור הקרקפת. גורמת לשתי מחלות עיקריות - גזזת ויערת (Favus, לא קיימת בישראל כבר 20 שנה).
הפטרייה מתבטאת בטריאדה המורכבת מ-1. שיער קצוץ 2. שיער אפור לא מבריק 3. קשקשת.

פטרת ציפורניים (tinea ungium) - פטרת הפוגעת בעיקר בבהונות הרגליים, אך הזיהום עלול להתפשט גם לציפורני הידיים. היא גורמת להצהבת הציפורניים. הזיהום נקרא onychomycosis.
פטרת כף הרגל (tinea pedis) - פטרת נפוצה, שבדרך כלל מופיעה בין האצבעות בשלישית-הרביעית או בין הרביעית-חמישית. היא גורמת לעור להיות רטוב, אדום וקשקשי.
פטרת זקן (tinea barbe) - פגיעה בשיער הזקן. יכולה להתבטא במחלה עדינה ועד כדלקת חריפה.
פטרת הפנים (tinea facie) - מתבטאת באזורים דלקתיים ללא גבול חד ועם קשקשת.
מכל הסוגים הנ"ל הפטרת שבין אצבעות כפות הרגליים היא השכיחה ביותר בישראל. החום והלחות הנוצרים בעיקר בין האצבעות הרביעית והחמישית של כפות הרגליים מהווים סביבה אידיאלית להתפתחות הפטריות. התרבותן גורמת לגרד, למסמוס של העור ובהמשך לסדקים כואבים המוכרים לרובינו. נעילה ממושכת של נעלי התעמלות בעלות סוליות גומי או נעלי צבא מגבירה את הסיכון ללקות בזיהום פיטריתי בכפות הרגליים. אם אין מטפלים בפטרת היא עלולה להתפשט לעור כף הרגל ולציפורני הרגליים.