מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

מנהלי קהילה

ד
ד"ר איתן גור
מנהל המרכז להפרעות אכילה ומשקל במרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא, תל השומר.
דנה צינמן ליטרט
דנה צינמן ליטרט
פסיכולוגית קלינית. למדתי באוניברסיטת תל אביב, אני מטפלת בילדים, נוער ומבוגרים. אני עובדת כבר הרבה שנים במערך להפרעות אכילה לילדים ונוער בתל השומר, תחילה כמדריכה במחלקה להפרעות אכילה, בהמשך פסיכולוגית באשפוז יום, עשיתי את ההתמחות האשפוזית במחלקה וגם את התזה כתבתי בנושא הפרעות אכילה והפחד מהחיים. בשבע השנים האחרונות אני פסיכולוגית במרפאה להפרעות אכילה (הייתי שותפה בהקמתה). בנוסף, יש לי קליניקה פרטית ברמת השרון שם אני מטפלת גם בבוגרות המתמודדות עם הפרעות אכילה.
מורן וילנר סקאל
מורן וילנר סקאל
שלום, אני מורן, פסיכולוגית לאחר התמחות קלינית. בשנים האחרונות עבדתי במרפאה וגם במחלקה להפרעות אכילה לנוער בתל השומר. בעבודתי פגשתי מקרוב את המצוקה, הקושי והמורכבות שפוגשות המתמודדות ופוגשים המתמודדים עם הפרעות אכילה, ונושא זה קרוב מאוד לליבי. כיום יש לי גם קליניקה פרטית בצפון תל אביב : https://www.moranws.com/ אני מאמינה שחלק חשוב מתהליך ההחלמה הוא היכולת לא לחוש לבד, בייחוד במצבים וברגעים בהם נדמה שאף אחד אחר לא מבין מה עובר עלייך, והתחושה יכולה להיות מאוד בודדה. לתחושתי, כל אחת וכל אחד ראויים לחיות חיים מלאים ועשירים, ואני מאחלת לך להצליח להגיע לכך!
אפרת וייס שורץ
אפרת וייס שורץ
נעים מאד, אני אפרת, דיאטנית קלינית, בעלת 12 שנות ניסיון בטיפול בהפרעות אכילה במבוגרים ובמתבגרים. בוגרת תואר ראשון בתזונה מטעם האוניברסיטה העברית ובעלת תואר שני במדעי הרפואה מטעם אוניברסיטת תל אביב. דיאטנית קלינית בצוות הטיפולי של המרכז להפרעות אכילה במבוגרים במרכז הרפואי שיבא תל השומר, חברה בצוות הטיפולי במסגרת הדיור המוגן של הבית השיקומי לנשים מחלימות מהפרעות אכילה בהוד השרון, ומטפלת במבוגרים ובמתבגרים המתמודדים עם הפרעות אכילה בקליניקה פרטית בהרצליה.
כמוניהפרעות אכילהאנורקסיה - מחלת השליטה. שאלה

אנורקסיה - מחלת השליטה. שאלה

2 תגובות

טוב לפני השאלה - היינו שישי עד ראשון במיון להשגחה. הינו שבת וחג בבית חולים (אני והבת שלי. בעלי נשאר בבית עם שאר הילדים :-(). היה סיוט אבל אני מסתכל על חצי הכוס המלאה ואומרת שהכל זה שלבים בדרך להחלמה ב"ה.

ועכשיו השאלה -
אתמול הבת שלי חזרה מאשפוז יום ואמרה לי - אמא, לקחו לי את השליטה באוכל מאחר ואני חייבת לאכול לפי תפריט. ואני מבינה את זה. אבל אני חייבת למצוא משהו אחר לשלוט עליו. אני מרגישה שאם לא אמצא משהו אחר לשלוט עליו אני לא אוכל להמשיך לתפקד. זה כמו ילד שלקחו לו את הדובי שמנחם אותו בלילה ועכשיו הוא לא יוכל להרדם.
האם זה נכון?
האם הצורך בשליטה תמיד יהיה לה?
האם היא באמת צריכה לשלוט במשהו כדי לתפקד (והיא לא ילדה שתלטנית באופי)
במה היא יכולה להחליף את השליטה באוכל?


תגובות

יוליה9
22/05/18 9:49

הי אני מאוד מבינה את המקום הזה של השליטה. הייתי בו גם. זה מגיע ממקום של לרצות ביטחון. וביטחון מקבלים כשמרגישים אהבה. אהבה לעצמנו, אהבה מאנשים, ואהבה מהחיים בכלל. שהחיים בעדנו. כן עוזר במצבים האלו לאפשר בחירה. כי גם בתוך הבחירה יש פן של שליטה במצד ומצד שני זה לא שליטה מוחלטת כי הצד השני נותן מתוך מה לבחור. לגבי תחליף לשליטה באוכל: הרבה פעמים זכרתי שעזר לי לשלוט בסיטואציה, להנהיג משהו שאני זאת ששולטת וקובעת, להוביל תהליכים, דווקא אנשים מסוג זה יכולים להיות מנחי קבוצות טובים, מנהיגים, אך לאט לאט עם החיים לומדים למתן את השליטה כי מבינים שאי אפשר לשלוט בהכל. אנחנו חלק ממערכת מאוד גדולה של קשרים וכל תנועה בקצה אחד של כדור הארץ שולטת למעשה במה שקורה בצד השני בלי שנהיה מודעים לכך. השליטה היא אשלייה למעשה. דווקא בשחרור השליטה בצורה הדרגתית מגיעים למקומות חדשים ובריאים יותר. יש שיר יפה שאני מאוד אוהבת שעוזר לי לזכור לשחרר את השליטה. יכולה לשלוח לך:heart:

רק רוצה להגיד שמצורפת למה שיוליה כתבה כל כך יפה ונכון.