מנהלי קהילה

דנה צינמן ליטרט
פסיכולוגית קלינית. למדתי באוניברסיטת תל אביב, אני מטפלת בילדים, נוער ומבוגרים.
אני עובדת כבר הרבה שנים במערך להפרעות אכילה לילדים ונוער בתל השומר, תחילה כמדריכה במחלקה להפרעות אכילה, בהמשך פסיכולוגית באשפוז יום, עשיתי את ההתמחות האשפוזית במחלקה וגם את התזה כתבתי בנושא הפרעות אכילה והפחד מהחיים. בשבע השנים האחרונות אני פסיכולוגית במרפאה להפרעות אכילה (הייתי שותפה בהקמתה). בנוסף, יש לי קליניקה פרטית ברמת השרון שם אני מטפלת גם בבוגרות המתמודדות עם הפרעות אכילה.

מורן וילנר סקאל
שלום, אני מורן, פסיכולוגית לאחר התמחות קלינית.
בשנים האחרונות עבדתי במרפאה וגם במחלקה להפרעות אכילה לנוער בתל השומר.
בעבודתי פגשתי מקרוב את המצוקה, הקושי והמורכבות שפוגשות המתמודדות ופוגשים המתמודדים עם הפרעות אכילה, ונושא זה קרוב מאוד לליבי.
כיום יש לי גם קליניקה פרטית בצפון תל אביב : https://www.moranws.com/
אני מאמינה שחלק חשוב מתהליך ההחלמה הוא היכולת לא לחוש לבד, בייחוד במצבים וברגעים בהם נדמה שאף אחד אחר לא מבין מה עובר עלייך, והתחושה יכולה להיות מאוד בודדה.
לתחושתי, כל אחת וכל אחד ראויים לחיות חיים מלאים ועשירים, ואני מאחלת לך להצליח להגיע לכך!

אפרת וייס שורץ
נעים מאד, אני אפרת, דיאטנית קלינית, בעלת 12 שנות ניסיון בטיפול בהפרעות אכילה במבוגרים ובמתבגרים.
בוגרת תואר ראשון בתזונה מטעם האוניברסיטה העברית ובעלת תואר שני במדעי הרפואה מטעם אוניברסיטת תל אביב.
דיאטנית קלינית בצוות הטיפולי של המרכז להפרעות אכילה במבוגרים במרכז הרפואי שיבא תל השומר, חברה בצוות הטיפולי במסגרת הדיור המוגן של הבית השיקומי לנשים מחלימות מהפרעות אכילה בהוד השרון, ומטפלת במבוגרים ובמתבגרים המתמודדים עם הפרעות אכילה בקליניקה פרטית בהרצליה.
כמוניהפרעות אכילהתחתית שפל המדרגה ... מסתבר שיש גרוע מהגרוע ביותר
תחתית שפל המדרגה ... מסתבר שיש גרוע מהגרוע ביותר
18/08/18 2:01
7 תגובות
נמצאת אי שם בעומקו של הגיהנום הפרטי שלי, כל כך נמוך דוחה ומאוס שם שבא לי ל"הקיא", כל כך נגעלת מעצמי וממי שאני עד כדי כך ש ... אני מוכנה לפנות את מקומי בעולם הזה, מוכנה לאפשר לנשמה חדשה שבטוח תהיה מועילה טובה וראוייה יותר ממני להתקיים בתוך חברה. אני כל כך מותשת מהמלחמה הזו שאין ביכולתי לחשוב על נק אור ולו הכי קטנה, אני לא מסוגלת יותר לסחוב את עצמי ואת גופי, אני לא מסוגלת לראות ובטח שלא להיראות בין אחרים ... מה הטעם?
אורית זאבי יוגב
הי יקרה. אילו מחשבות ״מקולקלות״ וחשוב שתטפלי בהן בהקדם האפשרי . אני בטוחה שהיו לך תקופות טובות מאילו ובהחלט יכול להיות שאת בשפל של חייך. זו נקודה שממנה אפשר רק לצמוח. לכל איש יש זכות לחיות ( בגלל זה הוא נולד ולא אחר....) וכמה שזה מוזר יש זכות ששמורה לאנשים שהיו בשפל לצאת משם ולהוות אור לאחרים.... ספרי יותר על עצמך ומה שקורה לך...
אנ2017
תודה על תגובתך ... אובחנתי לפני ארבע שנים באנורקסיה, מתבטא בצמצומים הקאות ונטילת משלשלים, מאז האבחון הספקתי להיות באשפוז מלא 3 פעמים, כיום במעקב דיאטנית בתל השומר ופסיכיאטרית באופן פרטי. בעיקרון מדובר בהפרעה שהתפתחה בגיל מאוד צעיר אבל החמירה לאור אירוע שחוויתי. היום הגעתי למצב שמיציתי כל ניסיון או תקווה לשינוי עליתי במשקל ואני מרגישה שאיבדתי כל שליטה על חיי, לא מסוגלת לצאת מהבית גם לא לעבודה שהייתה הדבר היחיד שהחזיק אותי איך שהוא על הרגליים ...
נויה
יקירה, מאחר ואני מכירה את הייאוש הזה מהחיים מקרוב אני רק יכולה להגיד לך שלוותר על החיים אין לך אפשרות לאהוב, ליצור, להינות, אין לך אפשרות להתקדם וברגע של ייאוש נראה כאילו זה הפיתרון היחידי אבל האמת היא שדווקא ברגע הזה מה שצריך לעשות זה לבקש עזרה מחשבות כאלו צריכות לתת תמרור הזהרה שצריך לקבל עזרה ולא חלילה להתייאש ולמות...... כאן איתך:envelope:
נויה
בטעות הסמל הזה יצא
דנה אברמוביץ
אנ יקרה, מה שלומך? כתבת את הפוסט הזה לפני יומיים ואני קוראת את הייאוש שלך ורק יכולה לדמיין כמה נורא זה מרגיש לשנוא ככה את עצמך : איך את מרגישה היום?
אנ2017
מצטערת על הכתוב כנראה שהרגשתי ממש בשפל אם כתבתי זאת, היום פחות "חרא" אבל באופן כללי לא זכור לי שהרגשתי כל כך נורא עם עצמי כמו בתקופה האחרונה ...
123
וואו, הלב יוצא אלייך :heart: אני ממש מזדהה עם הדברים שתיארת, זה פשוט תיאור מדוייק של הפחד שלי ושל החוסר יכולת שלי לשחרר ולהתמסר. באמת גיהנום..הלוואי ותחושי הקלה אמיתית