גבר בגיל 30+, בעיות החלו בגיל 17 - סכיזופרניה, דיכאון, פרנויה
לא נוטל סמים או תרופות או אלכוהול
מנותק ממשפחה - טוען שבגיל 18 נותק הקשר, אינם יודעים על מצבו
מנותק חברתית
מתקיים עצמאית, חי לבד
לא מסוכן לציבור או לעצמו
לא טופל או אובחן בעבר
בשנתיים האחרונות עבר 8 אירועים טראומטיים, חלקם בעלי סכנה ממשית לחייו.
המרכזי בהם היה מתמשך ובקנה מידה רחב שהוביל למשבר נפשי ופיזי:
התעוררו אצלו חשדות לקיום מקרי מרמה ושחיתות במקום עבודתו.
כששאל לכך שוכנע על ידי בכירים בחברה כי הינו פרנואיד ומפרש מצבים לא נכון.
עם זאת, לאחר תקופת השכנוע נתגלה כי יש אמת בחשדותיו, לכן ניסה לחשוף את השחיתות מול בכירי החברה. עקב כך, פוטר מתפקידו.
במשך התקופה עבר התקפי חרדה רבים, לחץ קשה, בעיות שינה, ריכוז וחשיבה, הזעות, טכיקרדיה, דיכאון, משבר אמון ומשבר אישי.
לאחר שפוטר עבר תקופת שיקום לא קלה בה לטענתו: "חזר למצב נפשי יציב יחסית".
עם זאת, מתלונן כי עדיין סובל מסיוטים, קושי בשינה, ריכוז, נשימה, דיבור מבולבל והתקפי חרדה.
הינו פונה לקבלת עזרה בנושאים הבאים:
1. קושי בשליטה - מתלונן שיש החמרה המתבטאת בתדירות תכופה יותר ובהרגשה חמורה יותר. מרגיש שאוחזים בו פתאום ורואה דמות מאיימת ששמה עליו יד.
לטענתו, הגוף נכנס למגננה קשה יותר מבעבר שלתיאורו מלווה ב: צמרמורות, חרדה, "מחשבות נבלעות אל תוך עצמן", קושי להשתלט על קו המחשבה "תקוע על המראה/הנגיעה והרגשה כי משהו רע הולך לקרות".
לטענתו, מבין שמדובר בהתקף, אך מתקשה מאד להשיג חזרה שליטה.
2. החמרה וקושי רב יותר ב- קיום שיחות טלפוניות. מתלונן ששומע "לחשושים וצחקוקים" ברקע.
מרגיש שמאזינים לשיחות או רוצים לפגוע בו.
לטענתו אלו לא קרו בעבר ורק לאחר שבדק הקלטת שיחות הבין שיש החמרה והחל לשקול חיפוש עזרה.
חושב כי ההחמרה הנפשית היא עקב ה-PTSD, סיפר כי היה תקוע במצב מצוקה וחוסר אונים לאורך כל התקופה וכעת מתקשה להשתקם.
מסרב לפנות לרופאים
מסרב ליטול תרופות
מסרב לחשוף פרטים אישיים

עדכון:
- לא אמר לי לכתוב את הפוסט, הוא לא יודע שכתבתי.
- אני לא רופא, לא אבחנתי אותו אלא רק הקשבתי וזה מה שאמר לי. פחות מעניין אותי איך קוראים לזה, לעניות דעתי סכיזופרניה נשמע מתאים כשתיאר לי עם מה הוא חי.
- תרופות לא אופציה!
- אשפוז בטח ובטח לא אופציה!!
- CBT או NLP או בולשיט אחר מהסוג לא רלוונטי - לא מדובר כאן בפרח עדין ושברירי. אלא אדם חזק מנטלית, הוא מכיר את השיטות וטיפל בעצמו לבד.

אני מנסה לשמור איתו על קשר, אבל גם לי יש חיים ופיקוח צמוד לא משהו שיש לי זמן אליו כרגע.
הוא במצב רע, מכיר אותו שנים לא ראיתי אותו ככה. לא יודע אם ספציפית מה שסיפרתי זה הטריגר, אבל הוא איבד תפיסה במציאות ואני לא יודע איך לעזור לו.

מחפש הפנייה לגורמים שיודעים לעזור במקרים כאלו מבלי לערב רשויות או רופאים או תרופות.
בטח ובטח לא אשפוז!!!!