שלום לך ילדה יקרה. אני לגמרי מבינה אותך. כשיש לנו בראש דמות של איך שאנחנו צריכים להיראות והדמות הזאת לא תואמת את מה שאנחנו רואים במראה - להרבה מאיתנו זה גורם לתסכול ומצוקה. עוד יותר נורא זה כשאת מנסה בכל דרך לשנות את הדברים וזה פשוט לא מצליח...ועוד יותר נורא זה כשאין לך עם מי לדבר על מה שאת מרגישה. אני מבינה שכרגע את נראית גדולה יותר ושונה מחברותייך. גיל 12 הוא גיל שבנות מתחילות לצמוח חלקן במהירות כמוך וחלקן עוד נראות קטנות וילדות. הדברים הללו משתנים לחלוטין כשגדלים. היום קשה לך מאוד לשלוט על מה שאת אוכלת כי את בעיצומה של סערת גדילה - מה שאומר שהרבה הורמונים משתוללים והופכים אותך ליותר רעבה ובעלת כל מני חשקים לאוכל. את מרגישה אשמה על מה שאת אוכלת ועוד יותר אשמה כי את לא מצליחה לשלוט בזה אבל וזה מה שחושב לי להגיד לך - זה לא באמת בשליטה שלך.... הרבה מאוד גורמים משפיעים על התנהגות אכילה והם ממש אבל ממש לא קשורים לכוח רצון!!!. את זקוקה לאיש מקצוע שידריך אותך לא רק במה ואיך לאכול אלא גם ברגשות שמשתוללים עכשיו ומייאשים אותך. אני מבינה שאימא לא קולטת עד כמה את במצוקה. האם את יכולה לשתף את יועצת בית הספר? האם יש מישהו בסביבה שאת יכולה לדבר איתו? האם את יכולה להראות לאימא את מה שכתבת כאן? אני מבטיחה לך שדברים ישתפרו ויכולים להשתנות לגמרי - האמיני לי טיפלתי במאות ילדים שהרגישו כמוך....הדברים משתנים עם ליווי נכון ואנחנו ביחד ננסה למצוא דרך איך להשיג לך ליווי כזה. מה דעתך?