אכן לאחר הלידה הסיכוי להתקף טרשת נפוצה עולה, והוא יכול להופיע בזמן לא צפוי ולהוביל לסימפטומים שלא ניתן לנבאם. החשש שאת מתארת הוא משותף להריוניות רבות וטוב שהוא עולה. ראשית, התקפי טרשת נפוצה יכולים להופיע בזמן הלא מתאים (האמת היא שאף פעם זה לא זמן מתאים), אך לרוב אינם פתאומיים. התקף לרוב מתפתח בהדרגה וישנם סימנים מקדימים שיכולים להתריע. ישנם מקרים בהם מתעוררים עם קושי לתפקד, אך אלו נדירים. כדי להתכונן וגם אולי למנוע מצבים כאלו יש 2 המלצות חשובות: 1. לאחר הלידה מבקרים את הנוירולוג בתכיפות גבוהה יותר, גם אם על פניו לא נראה צורך. ברור שקשה להגיע עם תינוק קטן למרפאה, אך זה כדאי ובבדיקה הנוירולוגית יוכל הנוירולוג להצביע, בין היתר, על חשד להתקף (עוד לפני שמורגש) ולטפל בו כך שלא יוביל להפרעה ביכולת האם לטפל בילד. 2. להכין מראש את הסביבה הקרובה לכך שתזדקקי לעזרה. הכוונה היא גם במידה ויש התקף ואז תצטרכי עזרה מאחרים. וגם כוונתי שתהיה עזרה לטובת מניעת התקף: שתפחית מהלחץ ושלא תרגישי לבד, כדי שלא תהיה תחושת דחק או ירידה במצב הרוח שיכולה לעורר התקף טרשת נפוצה. כמובן להעלות נושא זה גם מול הנוירולוג, במקרים בהם יש סיכון גבוה להתקף לאחר לידה (משוער באמצעות גורמי סיכון כגון תדירות ההתקפים טרום הלידה) יומלץ על חזרה מהירה לטיפול תרופתי, או כפי שציינת בפוסט הקודם להמשיך עם הטיפול בקופקסון גם לאורך ההיריון וההנקה. וקצת מעבר לשאלה, גם במידה ויש התקף לאחר הלידה ניתן למצוא פתרונות כיצד האם ממשיכה לטפל בתינוק (כי זה חשוב גם לאם וגם לתינוק) כמעט בכל מצב. תפקיד הסביבה התומכת, לא להחליף את האם, אלא לאפשר לאם להתרכז במטלה העיקרית ולחסוך ולקחת ממנה כל דבר שיכול להפריע. גם שליוויתי את המקרים הקשים ביותר, תמיד ניתן לשמור על המגע, השיחה (בעיקר קול האם), הריח, המבט. גם ללא כל קשר למחלת הטרשת הנפוצה, אני ממליץ לכל אחת להעביר לכל מי שיכול לעזור כל דבר שצריך להיעשות שאינו קשור לטיפול ישיר בתינוק, כדי להיות פנויות ורגועות לדבר החשוב ביותר. ולא להיות לבד.