בוקר טוב, אני חושבת שההשוואה לשפעת בעייתית משהו...זה נכון שאת לא בוחרת להיות חולה בהפרעת אכילה, אבל זה מתעתע, כי יש לך שם בחירה. הרי את בוחרת בכל רגע להקיא, או לבלמס או לצום או לעשות ספורט מוגזם, אלא שהבחירה שלך שם היא לא חופשית. היא תחת השפעת ההפרעה. כמו, נגיד, שאדם פועל תחת השפעת סמים. הבחירה שלו שם אינה באמת בחירה חופשית. אז הסם שלך הוא הפרעת אכילה ואני בטוחה שאם היית יודעת כמה נזק הוא עושה, אולי לא היית מתחילה להשתמש בו מלכתחילה, או שאולי כן, אבל אז זה רק מלמד, שהמצב הנפשי שלך היה כזה, שלא אפשר לך בחירה יעילה יותר להתמודד עם המצוקה שלך. בכל מקרה, את לא אשמה בהפרעת האכילה שלך ולא באמת בחרת בה, מה שנשאר לך, זה לבחור האם את מוכנה לצאת ממנה.

לפי מה שיצא לי להכיר רבנים, נראה לי שמה שהוא התכוון להגיד הוא שבסך הכל מדובר במכשול קטן בחיי הנישואים. לאותו רב אין מושג מה זו הפרעת אכילה והוא גם לא ניסה לראות את הצד שלך בעניין. הוא דיבר עם בעלך ודיבר אל נקודת המבט שלו בלבד - זה אתגר שאלוהים הציב בפניכם ואתם, כזוג נשוי, צריכים להמשיך לחיות יחד איתו. ההשוואה לשפעת, לפי דעתי, היא בדיוק מהפרספקטיבה הזו - זה משהו לא נעים אבל שניתן להתמודד איתו ושממש לא צריך להרוס את חיי הזוגיות. אז כן, הכוונה טובה. הוא רק ניסה להגיד לבעלך שלא מגובר במשהו שצריך לפגוע בזוגיות שלכם. חשוב שלא תקחי את זה קשה מדי. אותו רב הוא איש מאוד מלומד, אבל בכל מה שקשור לתורה. בבריאות הנפש אין לו מושג והוא אפילו הודה שמעולם לא שמע על הפרעת האכילה הזו. נראה לי שאת פשוט יכולה לשמוח שבעלך בחר לדבר עם אדם טוב שמנסה לשמור על שלום בית :)

האמת שכאישה נשואה עם ילדים אני חושבת שבעלי כמה שאוהב אותי עדיף לי שיבין שזה יעבור וזה זמני... כן מעליב שמקטנים את זה ומצד שני מה עדיף שזה יהיה עיקר הבית???? שאלה גדולה אני משתדלת לבחור טיפה יותר להקטין כי בכל אופן יש כאן משפחה שלמה

רוצה קצת מהכוס המלאה? קראתי את הפוסט שלך וכל כך שמחתי בשבילך שיש לך בעל להתמודד אם זה אני החבאתי את זה מבעלי יותר מ3 שנים