אני בת 15 ולאחרונה הרגשתי אותך מתחזקת וגדלה יותר ויותר תוך כדי שאותי גרמת להיות קטנה יותר וחלשה יותר.
המוח שלי, הגוף והנפש שלי היו בכלוב שיצרת במיוחד בשבילי. פעם היית חברה שלי שעזרה לי כשהייתי לבד, אמרה לי שהיא כל מה שאני צריכה, אבל עכשיו את האויב שלי.
כשחברים שלי אמרו לי שאני צריכה לאכול ואם אני לא אוכל אני אתעלף חשבתי שזו בדיחה ושהם מגזים מדי. אבל אני לא חשבתי, זאת את חשבת כי עובדה שהתעלפתי לא מעט פעמים. שתלת את המחשבות הרעילות האלה במוחי. שלטת על חיי, שמת את המהות של מי שהייתי בכלוב ועשית אותי כמו בובה. אף מילים לא יכולות לתאר כיצד הפכת את חיי לגיהינום. לגרום לי להדחיק את האנשים שאני אוהבת, לגרום לי לשקר לאנשים שאכפת להם ממני, לגרום לי לצעוק ולצעוק בכל פעם שהדברים לא עברו בדרכך; לפעמים גרמת לי לאבד את דעתי כשניסיתי להבין מה אמיתי ומה לא. גרמת לי להחמיץ הזדמנויות, לאלץ אותי לאכול אוכל שרק את מרשה, ואם אכלתי יותר מדי, גרמת לי להקיא אותו, לגרום לי להרגיש כל כך לבד בבית הספר ובבית ולגרום לי פשוט להתמקד בך כל יום ובכל רגע, ואפילו אם הייתי מוקפת בחברים, עדיין הרגשתי כל כך לבד.
יש פעמים שאני לא רוצה להרגיש כאילו אני יכןלה לברוח. חשבתי שאת היחידה בעולם הזה שמבין אותי אבל טעיתי. לא בחרתי בך; בחרת בי. היו כל כך הרבה זמנים קשים, קשוחים ובלתי נשלטים, שרק רציתי לוותר בזמן שיצרת אותי למשהו שלא זיהיתי במראה וגרמת לי להרגיש כל כך חלשה. לשחרר אותך הייתה אחת התקופות הקשות ביותר עבורי, כל השליטה והעבודה הקשה שהכנסתי לזה ייעלמו תוך שניות. עם זאת, אני הבנתי שלא הבאת שום דבר טוב לחיים שלי וניסית רק להרוס את מי ומה שאני. אני מותשת מהטריקים שלך ומלהקשיב לשקרים שלך.
קבלת עזרה מהסובבים אותי כמו חברים שלי סייעה ועזרה לי מאוד לקבל את ההחלטה על התחלת מסע ההחלמה שלי.
חלפה שנה מאז שנכנסת לחיי בצורה כה אינטנסיבית ואכזרית. יש הרבה רגעים שבהם את החלק האפל הזה תמיד בחלק האחורי של מוחי, מרחפת מעלי. אני מקבלת חתיכה קטנה בחזרה מהחיים, הלב והנשמה שלי בכל צעד שאני עושה. אני אתעצם יותר ויותר, כך שיום אחד אוכל לברוח מהכלוב שלכדת ונעלאת אותי בפנים.
באמת חשבת שתוכלי ללכוד אותי לנצח? האמונה שלי היא אחד הדברים הגדולים ביותר שיעזרו לי להילחם נגדך. החברים שלי הצילו אותי ממך כשחשבתי שאני לבד, ונתנו לי תקווה, הדרכה ואומץ להילחם בך בכל צעד.
אני מאמינה שלא משנה כמה קשה זה יהיה תמיד נמצא דרך לצאת מזה. אינך צריכה לסבול את המחלה אנורקסיה כדי להגדיר מי את. זה בסדר להרפות. זה יהיה קל יותר. אני עדיין מתמודדת עם הפרעת אכילה עכשיו, אני מפחדת ממה שהפכתי ואני מפחדת לוותר על כל הכוח שיש לי בהפרעה הזאת אבל אני יודע שלוותר על זה ולצאת מזה תהיה אחת ההחלטה הטובה ביותר שאעשה, אני מקווה שלעולם לא ארצה לחזור. מקווה שאני אצליח להבריא מזה :)