קורה כל הזמן, לאחרונה הלכתי לרופאת משפחה שלי כדי לטפל בדלקת אוזן, ונושא המשקל עלה. היא הייתה מנומסת ולא פולשנית, אז לא כעסתי. אבל זה קצת הרגיז אותי כי ברור שאני יודעת שאני שמנה. אנשים שמנים יודעים שהם שמנים וגם יודעים את הסיכונים. אבל כשיש לך הפרעת אכילה ואת משתמשת באוכל בתור פגיעה עצמית, זה ממש הרבה יותר מורכב ומעבר לתפריט של דיאטנית. זה אישיו עמוק מאוד אצלי, הרבה מעבר ל"קשה אז מתאמצים", והרבה מעבר לחיבה לבורקסים ועוגות. העניין הוא שזה לא רק אצלי. אצל המון אנשים שמנים הבעיה היא קודם כל פסיכולוגית, ולעתים מאוד מורכבת. אף אחד פשוט לא מתייחס לזה, מתייחסים לאנשים שמנים כעצלנים שאוהבים לאכול, וזו הבעיה. בשורה התחתונה, אני חושבת שלהעלות את הנושא הזה זה חסר תועלת.

זה ממש לא מה שניסיתי לומר. ניסיתי לומר שעודף משקל הוא לרוב רק סימפטום של בעיה אחרת, הרבה יותר עמוקה. התוצאה ולא המקור.

הרופאה שלי מלאך, מעולם לא דברה איתי על המשקל, למרות הבעיות הרפואיות שנבעו בחלקן מהמשקל העודף. כשהחלטתי לבצע את הניתוח, הסבירה לי את הסיכונים, אבל ברכה אותי בהצלחה. לאורך כל הדרך ליוותה אותי ללא הערות.

אל תתרגזי שרון ממה שאני כותב עכשיו אבל זו ביקורת לא כלפיך אלא כלפי תחום הבריאות בכלל ובאופן כלל על האוכלוסייה בישראל. אני לא מתיימר להיות אדם שמן או שמנמן אבל לפעמים בשל מצב נפשי דפוק אני עולה מספר קילוגרמים מהר וגם יורד אותם מהר. מה הרגיז אותי ברופא שכתבת זה שכל הרופאים יודעים לתת משוב / ביקורת, יש להם טיפים מעוגיות המזל הסיניות. אבל תכלס לפתור השמנה זה לא יעזור לבנאדם לעשות ספורט בלבד. מדובר בלסגל אורח חיים בריא. שאלת מה דעתי זה או שהרופא סליחה שאני כותב ככה ישתוק ולא יעיר לו, או שפשוט יפנה אותו למחלקה שבה מבצעים טיפול משלים שזה כולל: שיחות עם מאמנ/ת אישי/ת שבו יבנה תוכנית טיפול עם הבנאדם, שיחה עם דיאטנית שבאמת יודעת את העבודה, והפניה למאמן כושר אישי. אם הרופא היה מציע לו בתור התחלה את שלושת הדברים הנ"ל וגם רושם הפניות לאותן גורמים ומבצע מעקב אחרי המטופל לראות שבאמת הוא הלך והגיע ומיישם אז הייתי שמח. אבל רופאים ובכלל ישנם אנשי טיפול שטובים בלתת טיפים, בנאדם לא צריך טיפים הוא צריך "תוכנית טיפול". שמטופל בא לרופא בקשר לדבר אחד הוא מצפה לקבל מענה לדבר שאותו הוא מבקש לרפא, אם הרופא ואללה מגדיל ראש ורוצה לתת בראש למטופל, אז ברגישות, בצורה עדינה, ולנסות להניא אותו לפעולה ולהפנות לגורמים הרלוונטיים הטובים ביותר שיכולים למטופל מענה. מניסיון שלי עד ש"לא כואבת לבנאדם השן בנאדם לא ילך לרופא שיניים", עד שבנאדם לא יחלה חולי של ממש כתוצאה מההשמנה אז הוא פשוט לא יזוז מהמקום שנוח לו בו. ברגע שזה יציק לו ויפריע לו אז הוא יתחיל לעשות שינוי אם כי לא בהכרח תמיד.

בוקר טוב נכון ברק, ההחלמה צריכה להגיע מהאדם עצמו, עד שלא נודה שיש לנו בעיה עם האוכל, לא נוכל לפתור אותה. בדרך כלל כשנמצאים ממש בתחתית מחליטים לבצע פעולה כדי להבריא. אני מקווה שהפעם תצליח לשנות את דרך החיים, תמשיך לרדת ולשמור על משקלך, ולהנות ממה שתקבל בתמורה. הרופאים הם בני אדם, יש בינהם רגישים יותר ורגישים פחות, בסך הכל כוונתם אינה רעה.

במקרה שלי אני זאת שלרוב מעלה את הנושא עם רופא המשפחה שלי. אני כל הזמן מתעניינת במה יש לקופת החולים להציע בפן הפזיולגי והן הריגשי. לדוגמא זריקות, סדנאות, טיפול פסיכולוגי וכו'... הבעיה שלי היא יותר בקרוב הרופאים המקצועים. זה ידוע שישנה שמנופביה בקרב לא מעט רופאים. אחד המקצועות שלצערי איבדתי בו אמון הוא אורטופדיה. מעולם לא נתקלתי באורטופד שהתשובה שלו היא לכאבים אצל בעלי משקל היא אחרת מלרדת במשקל ובאורטופד שבאמת מנסה להבין את מקור הבעיה וששולח לבדיקות אבחנתיות.

שרון שלום, אני שמעתי על הניתוח לפני 25 שנה מחבר שהיה מנהל המחלקה הכירורגית בבית החולים בני ציון, וביצע ניתוחים דומים לניתוחי שרוול. בזמנו הוא ניתח אותי, אך במשך השנים הצלחתי להעלות את הכל בחזרה בתוספת 20 קילו. למעשה, עקבתי אחרי כל חידושי הדיאטה, כולל ביקור בקבוצות תמיכה, קבוצות מכורים, דיאטות בזק וכדומה. אני באתי לרופאה עם הבקשה לבצע את הניתוח, והיא ניסתה להניע אותי, בכלל רקע של דלקת מפרקים שיגרונית וניוונית, ובגלל התרופה הביולוגית שאני מקבלת, לאחר שהתעקשתי, הפנתה אותי לכירורג המנתח וליוותה אותי לאורך כל הדרך. לאורך כל הדרך, בביקורי אצל האנדוקרינית, אצל הרופא הראשי המאשר ואצל הדיאטנית, הם ניסו לשכנע אותי לוותר, אך כשהתעקשתי "זרמו" איתי. לפני הניתוח לקחתי 23 כדורים כל יום, היום אני לוקחת אך ורק אלטרוקסין. עבורי היה הניתוח הזה שנות חיים איכותיות.

רות שלום. תודה על השיתוף. נשמע שעבורך לניתוח היתה השפעה משמעותית על בריאותך ועל איכות החיים שלך. נראה שהיית קשובה לעצמך והלכת בדרך שהאמנת שתהייה הטובה ביותר עבורך. אני בטוחה שמהניסיון שלך תוכלי להתחבר לזה שהתהליך הזה אינו פשוט ולא מתאים לכל אחד. במקרה שלך יש בך את הכוחות ואת התמיכה הסביבתית ואני ממש שמחה לשמוע על ההצלחה שלך. המשיכי ככה!!!!!!! שרון

תודה שרון, אני מאמינה שעד שאדם לא מגיע לתחתית, הוא לא יודע להעריך את משמעות הניתוח. כשהולכים לניתוח עם המחשבה של "יאללה, הרופא יקטין את הקיבה, אני ארזה, ואוכל מה שאני רוצה" חבל על כל הפרוצדורה. עד שבאמת לא מגיעים למצב שבו נהנים משיפור הבריאות ומהמראה כדבר עיקרי, ורואים את האוכל כדבר משני, שאוכלים כי צריך, הניתוח לא יעזור לאורך זמן. אני מאחלת לכל המכותבים כאן, באמת להצליח, להגיע להישגים ולשמור עליהם

אין כל רע, ואף מומלץ שרופא משפחה יתריע על הסכנות הנשקפות בהשמנה, ולהציע דרכי מניעה/טיפול. זה אולי נושא שלא נעים לדבר עליו, כי גם ככה לא נעים לנו בעור של עצמו. אז קל וחומר לשמוע זאת ממישהו אחר. אבל במקרה הזה, זה לא סתם מישהו זה רופא שאמון על בריאותינו. השבוע שיתפתי את רופא המשפחה שלי, שאני מעוניינת לעבור קיצור קיבה, והוא יצא מגדרו לשבת להסביר לי על התהליך עם המון סבלנות, ונראה שהוא ממש חיכה שזה יבוא ממני.

הי לירז תודה על תגובתך. אני שמחה לשמוע שיש לך קשר טוב עם רופא המשפחה שלך ושאת מקבלת מענה מתאים. שיחה על השמנה, כמו על בעיות בריאותיות אחרות, צריכה להיעשות ברגישות ובכבוד, תוך הקשבה לצרכי המטופל, מטרותיו ורצונותיו. אני מבינה מדברייך שאת רוצה לעשות שינוי משמעותי ולדאוג לבריאות שלך, ואני מחזקת אותך על כך. תהליך בריאטרי הוא מורכב וכדאי שיכלול הכנה מתאימה על ידי צוות רב מקצועי, כמו גם המשך ליווי לאחר הניתוח. זאת כל מנת לסייע לך להשיג את התוצאות הרצויות ולשמר אותן לאורך זמן. שינוי באורח החיים לפני הניתוח יוכל להכין אותך בצורה טובה לניתוח, ולהסתגלות אחריו. מפגשים עם דיאטנית יסייעו לך בפן התזונתי. מפגשים עם פסיכולוגית יוכלו לסייע בפן הרגשי, בשינוי הרגלים, בהתמודדות הקשורה באכילה ובכל אספקט אחר בחיים הקשור בבעיה ובדרכים השונות להתמודדות איתה. מאחלת לך בהצלחה!!!! שרון לוטן, פסיכולוגית רפואית