היום היה כל כך קשה שבכיתי כל כך, אחרי שאכלתי כל כך הרבה הלכתי לחדר וראיתי סרטון ובאמצע הסרטון הדמעות שלי ירדו והדבר היחידי שהצלחתי לחשוב באותו הזמן זה מה אני עושה עכשיו אחרי שאכלתי כל כך הרבה.
מצד אחד אני רוצה את השליטה הזאת ולהמשיך לרדת יותר ויותר , ומצד שני אני רוצה לחיות. אני לא חולה אני לא מרגישה חולה , אני מאוכזבת מעצמי ומכולם שהם לא רואים כמה אני שמנה וכמה אני לא צריכה אשפוז. אשפוז בתל השומר מלחיץ אותי נורא וככול שהזמן עובר אני מתקרבת לתאריך, אני לא רוצה שיקחו ממני את השליטה על הגוף שלי ועל מה שנכנס אליו. אני לא רוצה להיות יותר שמנה מאיך שאני נראת עכשיו , אני מפחדת אני כל כך מפחדת שכל הגוף שלי רועד רק מלחשוב על אשפוז מלא.
אני נלחמת עם הרצון לחיות ונלחמת עם הרצון להמשיך בדרך הזאת , אני מרגישה שהיא טובה שלי ובאותו זמן מרגישה כמה היא רעה אלי.
אולי אני באמת צריכה אשפוז? אולי? אני לא רוצה להאמין לזה
אני לא רוצה להיות שמנה יותר אני שונאת את הגוף שלי ורק להיות באשפוז יגרום לי לשנוא אותו יותר , אני יודעת שאחרי האשפוז אחזור להכל . אז למה לנסות? כבר הייתי מאושפזת מספר פעמים אז למה? למה לתת הזדמנות?

תודה שנתתם לי לפרוק זה משחרר קצת