אין לי בעיה לספר, אני שמח לשתף, זה לוקח חלק מהעול, זה מרפא, זה מועיל לאחרים ויוצר תוכן רלוונטי. ובעיקר, אני מאמין שאני "תנועה בלתי מזוהה" בלשון גוגל אנליטיקס. אולי אם מישהו ממש קורא כל מילה שכתבתי פה, אבל הוא צריך להכיר אותי אישית טוב, אולי אחותי תזהה, אבל אני לא מרגיש שהפרנויות שלי מספיק חזקות וגם אם מישהו מהממשל או המערכת או הסטוקרים עוקב וקיים, שיהיה להם בכיף, אני הרבה יותר בהחלמה עם הסכיזופרניה שלי עכשיו אחרי השיגעון השלישי והלוגיקה שריפאה אותו. אוקיי, אמשיך לגולל את סיפור הטראומה האישפוזית המורכבת שלי.

אלה היו שנתיים מורכבות ועמוסות האמת, השנתיים שקדמו לקשירה הטראומטית שסיפרתי עליה כאן : https://www.camoni.co.il/411804/549056
זאת בעצם היתה תקופה שמורכבת מחיפוש קדחני אחר בנות שנתקל בחרא לא הוגן, משיגעון ראשון ואז הפסקה קצרה של זומביות רצינית ואז משיגעון שני. כל התקופה בעצם היתה מורכבת מאירועים שקצת דרשו עיכול בשנים שאחרי זה, אבל היה משהו בשיגעון השני או הפרודרום שהוביל אליו שגרם לי לתוספת טראומה, זאת טראומה מורכבת כמו שאמרתי, היא נחתמה בקשירה ונצרבה כטראומה ממשית מגללה כשהתקשיתי בעצם לעבד את האירועים כמו שצריך אחר כך וזה לקח לי זמן, זמן של מחשבות, זמן של אירועים והבנות חדשות, שיגעון שלישי חיובי ואז עוד כמה אירועים חיוביים כדי איכשהו להגיע למקום טוב יותר עם הטראומה המורכבת שהתפתחה אצלי עקב הקשירה והאירועים שקדמו לה.

איך השיגעון השני התחיל? ובכן, אני משער שבאופן תת-מודע או אף חצי מודע, השתגעתי בעצם בכוונה, הייתי אחרי תקופה ארוכה של ריסוק (כמה חודשים) וזומביות אחרי האישפוז הראשון אבל זכרתי את הפאר והזוהר של השיגעון הראשון שהיה שיגעון חיובי למעט אישפוז שהיה הלם אבל לא טראומה כי ברחתי ממנו עד שאני הפעם הכנעתי את המערכת והם נאלצו לשחרר אותי "לבקשתי". וטוב, הייתי צריך להמשיך שם עוד דברים, לחזור למסלול, לחזור למשימה..... אז באופן תת מודע, אני מאמין שגרמתי לי להשתגע שוב, בכוונה.

ו... ניסתי לחזור למישהי מהעבר שלי, הגעתי אליה הביתה, אבל היא אמרה לא כי היה לה חבר וניסתי עוד פעם-פעמיים לשכנע אותה חרף הצגות שהיא עשתה על זה שאני מטריד אותה (זה מורכב, טכנית אכן הטרדתי אותה, אבל היה לנו סוג של קשר בעבר אז זאת היתה הטרדה מהסוג היותר לגיטימי שהוא לא בהכרח העניין של הרשויות). וחשבתי לוותר אבל אז נכנסה לבלוג הפילוסופי-דתי שלי מישהי, בלוגרית, שחשבתי שהיא היא ונוצר קשר וירטואלי רומנטי ביני לבין אותה בלוגרית שחשבתי שהיא בעצם המישהי שהיה לי איתה איזשהו קשר בעבר וניסתי להגיע גם אל המישהי וזה התקבל בהצגות, בלי לפרט, במבט לאחור, אני חושב שהיא התחילה להשתכנע ללחזור אליי, אבל.. אז קרה איזה משהו, תאונה נקרא לזה. חשבתי שהיא הבחורה מהבלוג הפילוסופי-דתי שכתבתי והשארתי לה פתק שנועד להרשים אותה, פתק על משהו פילוסופי שכתבתי באתר על קורבנות. משהו חכם ומעמיק. אבל וזה הסתבר לי רק שנים אחר כך, אחרי שהצלחתי לפתוח דברים מחדש כשחלה הקלה בטראומה וכשיצאתי מהשיגעון הלא-מודע שהיה אצלי בין האישפוז השני לשלישי, עקב טיפול רפואי לקוי. הבחורה מהקשר הקודם (מאיזה עבודה, עבודות הם מקור טוב לבנות) שלא היתה מודעת שאני חושב שאני מתכתב איתה בבלוג (ואיזה כתיבה פוריה זאת היתה וממש כיף ואש) התרשמה לא נכון וחשבה לדעתי שאני עומד לרצוח אותה או משהו ולהקריב אותה לקורבן, לא פחות. היא הזמינה משטרה, שעשתה לי מארב ועצרה אותי כשנסעתי משם באמתלה שנראיתי עייף, כך רשמו בדואר, הם עשו אצלי חיפוש ומצאו ג'וינט, מה שהוביל לבילוי ערב בתחנת המשטרה ולהחרמה זמנית של האוטו וליותר מדי צרות. כמעט שללו לי לשנתיים ורק אחרי האישפוז יצאתי מזה עקב אי כשירות משפטית. סך הכל ג'וינט אחד שהשארתי לי לאחר כך.

יותר צרות ממה שחשבתי. זה השתלב עם השיגעון שלי וגרם לי לפרנויה שהמשטרה רודפת אחריי ויצרה אחרי מעקב ורשת ריגול למטרות בידור, עיוות רציני מהשיגעון המקורי שלי, זה התחזק גם מגלל שבאתי אחר כך למשטרה, משהו עם טופס, והטרידו אותי השוטרים, רק שלא הבנתי את זה אז כמו שצריך וזה השתלב איכשהו עם השיגעון שלי ששינה צורה למעשה מגלל האירוע. אחד השוטרים שאל אותי על התעודת זהות, כי המצאתי בבלוג, למעשה לפניו, בבלוג השתמשתי בו לתקשורת, סולם מספרים מיסטי והוא התבדח על זה (אתם מכירים את הסולם) במרומז, כי חלילה להגיד לי ישירות שהם אונסים אותי דרך המחשב והטלפון שלי. ושמעתי גם "מלאכית (בדוי עכשיו) השוטרת", שם הבלוגרית שהתכתבי איתה בתוספת השוטרת וזה האחרון יצר אצלי עוד עיוות מוזר, כי יצא שהאמנתי לשוטר הזה, אף שבשלב הזה כבר לא חשבתי שאותה בלוגרית היא אותה בחורה שחיזרתי אחריה באגרסיביות יתר (אל תעשו את זה, גם נדיר ביותר אני מאמין שמשהו חיובי יוצא מהשטויות האלה) בעקבות השהות בתחנת משטרה התפתחה אצלי דמות בדיונית והרסנית שאני מכנה אותה כיום Hella, שהיא לא קיימת אבל בלי שחשבתי עליה בכלל עקב הטראומה הפסיכיאטרית העוקבת גרמה אצלי לנזקים, בעיקר עם בנות ורק אחרי שהצלחתי לחשוב שוב על דברים שהיו והבנתי דברים מחדש, השתחררתי בערך ממנה, וקודם למעשה זה חיזק את האמונה המודעת והלא מודעת שלי בשיגעון, שהמשטרה עיוותה כשהיא אנסה אותי במציאות (האזנת סתר) (אין לי מושג איפה לשים את זה מבחינה פסיכולוגית, בעיקר לא אחרי המגה שיגעונות שעברתי).

היה קשה לגלות השנה, שלא הייתי פרנואיד לגמרי ואכן לפחות בשלב מסוים, הייתי נתון למעקב משטרתי שהתבדר עליי.
והפואנטה? אני מאמין שכדאי פשוט ללמוד מהניסיון שלי ולהיזכר שוב פעם בתקופות של הטראומה והפסיכוזות ולנסות לראות דברים כמו שהם היו באמת הפעם. הרבה פעמים אתם רואים את המציאות עקב הטראומה והפסיכוזות בצורה מעוותת וזוכרים אותה לא כמו שהיא באמת היתה ועם הניסיון של השנים ועם הזווית הראיה של עכשיו, אתם עשויים לגלות דברים חדשים, כמו שאני גילתי מחדש.

בהצלחה לכל המתמודדים! ותודה לכל המתמידים בקריאה, מקווה שתרמתי.
צל לילה
וכן יש את השיגעון הראשון, את הסדק ואת הפיצוץ, אבל אלה קצת יותר מדי פרטיים. אולי מתישהו בשיחה אצל פסיכולוג פרטי לא של המערכת. או בבית משפט בדרישה לפיצויים.