כמוניבני משפחה מטפליםאחי המדהים, הולך וקמל במשך שנים

אחי המדהים, הולך וקמל במשך שנים

27/02/20 19:01
1 תגובות
אמ;לק - אחי חווה דכאון מז'ורי במשך יותר מ-10 שנים, סופר אינטליגנטי וצלול. לא יודעים איך להציל אותו מעצמו.

זה קצת ארוך אבל אני כבר מיואשת. אחי הצעיר (35) פיתח במהלך שירותו הצבאי דיכאון עמוק (לא קשור לשירות, לא קרבי). כשיצא מהצבא עבר כל מיני סדנאות וקורסים ולא מצא את דרכו. תקופה מסויימת למד ביולוגיה ופרח, אבל לאחר התואר וללא המסגרת היחסית מובנית וסדורה של התואר הוא שוב קמל.

אחי גאון ומבריק. מוכשר בטירוף. היה תלמיד וסטודנט מצטיין.
ולא מסוגל להחזיק שום עבודה ולא להתמיד בשום דבר. הוא מבלה את זמנו בשינה ומול המחשב, התנתק מחבריו, מידי פעם מוצא איזו בת זוג אקראית ללילה. הגבולות החברתיים שלו מטשטשים ונפרמים לאט לאט. כל פעם הוא בודק כמה רחוק יוכל ללכת. איזה דברים מוזרים יוכל לאמר ולעשות (הוא שפוי ורציונלי לחלוטין). עד כמה יוכל לפגוע באנשים סביבו. מעליב אותי ולפעמים את אימי שעליה נופל עיקר הטיפול בו. עד לפני כמה שנים הוא היה הנפש הקרובה אלי ביותר בעולם. כשכל הסיפור התחיל הייתי מתעוררת לילות רבים בבכי כי הייתי בטוחה /חולמת שהוא התאבד. כיום אנחנו כמעט לא מדברים מכיוון שהוא לא רוצה קשר איתי. לא משנה כמה ניסיתי לדבר, להוציא לטיול, לשדל לבלות וכו' - תמיד מתחמק.

בשיחות עם קרובים ומטפלים בעצם הבנו שהוא סובל מסוג של תסמונת פיטר-פן - מפחד נורא להתבגר ולקחת אחריות. משותק מפחד. יש לזה שורשים - ההורים שלנו היו הורים בעייתיים. בשל בעיות שסבלו מהם בעצמם, גדלנו באווירה בה חייבים להצטיין ולהיות בסדר עם כולם, אבל ל"כולם" מותר לדרוך בחזרה עלינו. אנו חייבים לביות מצונים ומעולים אחרת יקרה אסון, אבל לבקש תמורה/שכר הולם/הכרה? מה פתאום. וכך שנינו גדלנו בדיסוננס נורא ואיום, ושנינו לא מימשנו את הפוטנציאל. אני נאבקתי בשיניים בהורים שלי מיום שעמדתי על דעתי, ולכן גדלתי יחסית שפויה (גם אם לבד נפשית ובלי תמיכה), ועדיין נאבקת על פרנסתי ועל עתידי.

ובכל זאת כמשפחה - אני, אנחנו - מתים מפחד. שני ההורים המבוגרים שלי לא בריאים, אני נאבקת להשתקם אחרי טראומה שעברתי, ועדיין לא לגמרי עומדת על הרגליים. בתוך התנאים הקשים האלו, איך מסייעים לאחי להבריא? מעבר לעובדה שאני אוהבת אותו והוא כל כך סובל, יש פה עניין קיומי. ההורים שלי בקושי מסוגלים לטפל בו. אני לא יכולה והוא ממילא דוחה את עזרתי. הוא כל כך חכם ואף מניפולטיבי, שאף פסיכולוגי לא יכול לטפל בו - הוא תמיד חושף את חולשותיהם ואת האינטליגנציה הנחותה שלהם לעומתו. וזה כאשר הוא בכלל מתמיד בטיפול. הוא צלול, מפוכח, ובגיר לחלוטין. ולכן אי אפשר להכריח אותו ללכת לטיפול. אי אפשר לאשפז אותו במחלקה סגורה (גם אין שום טעם מבחינה טיפולית).

ניסינו הכל. איך אפשר לגרום לבן משפחה חולה עמוקות ולא פסיכוטי להכריח את עצמו להבין שהוא חייב להבריא??? הוא מת חי.

סליחה על החפירה ומקווה לשמוע רעיונות.
תודה

1 תגובות

ורד-עזריאלי
מומחה כמוני
עובדת סוציאלית קלינית ופסיכותרפיסטית. בעלת ניסיון רב בתחום האונקולוגיה ובריאות הנפש. כיום עובדת כפסיכותרפיסטית בעמותת "בית חם".קליניקה פרטית בירושלים.
01/03/20 10:46
שלום לך אחות יקרה: התרגשתי לקרוא את הפניה שלך ולא "חופרת" בכלל, אלא מלאת רגש, איכפתיות, אמפתיה, חמלה ואהבה. את מספרת שאת בעצמך הגעת מרקע משפחתי לא פשוט שבו היית צריכה להתמודד עם אתגרים ועד היום, את ...
שלום לך אחות יקרה:
התרגשתי לקרוא את הפניה שלך ולא "חופרת" בכלל, אלא מלאת רגש, איכפתיות, אמפתיה, חמלה ואהבה.
את מספרת שאת בעצמך הגעת מרקע משפחתי לא פשוט שבו היית צריכה להתמודד עם אתגרים ועד היום, את מדברת על טראומה שעברת (ולא ברור מה, אבל כנראה משהו משמעותי אם קשה לך להשתקם) ועם זאת יש לך פניות רגשית לחשוב על אחיך הסובל, על הורייך המבוגרים.
זה מעורר התפעלות!
אני מצטערת שאני יכולה להציע לך כאן השתתפות ולא פתרון קסם לבעיה שאת מתארת, אבל באמת כתבת נכון אי אפשר להכריח את אחיך להגיע לטיפול (ואני מביחנה שהוא כבר הלך לטיפול?), אי אפשר לאשפז אותו במחלקה סגורה כמובן.
לצערי, אדם פונה מעצמו לעזרה כשהוא מרגיש סבל מצד אחד ואיזשהו אמון בסיסי בפסיכותרפיה. התמריץ מגיע בד"כ על רקע אירועים שליליים שהוא חווה, גם אם הוא לא סובל והסביבה סובלת ומתרחקת ממנו, זה גם יכול להמריץ אותו כי אז הוא מרגיש בדידות, אבל חייבת להיות איזושהי מוטיבציה פנימית שלו.
אני חושבת שאת יכולה רק לנסות לדבר אתו ולשכנע אותו דרך התחברות אליו, לנסות להקשיב מה הוא באמת צריך ורוצה, כמובן אם שום דבר לא מפריע לו, למה שירצה? אז את יכולה לנסות להציע זאת אם הוא מעלה כל מיני קשיים או שאת מתרשמת שהוא בדיכאון ואז אפשר לשקף לו, תראה כמה אתה סובל? אולי מישהו מבחוץ שאינו מעורב רגשית יכול להבין אותך ולסייע לך?
כמוהן ניתן לעושת זאת רק אם יש קשר ביניכם. ציינת שהוא לא מדבר אתך? למה? הוא לא מדבר עם אף אחד או שארע משהו ספיציפי ביניכם?
נקודה אחרונה למחשבה, במידה ואין לך דרך אליו אולי אפשר לנסות דרך מישהו אחר שקרוב אליו שהוא מחשיב את דעתו ויכול להשפיע עליו?
אגב, העוצמה הרגשית שאת מבטאת כאן והסבל שלך קשור כמובן לדאגה לאחיך, אבל אולי גם קשור למשהו שאת עוברת בינך לבין עצמך ולכן כל החוויה שלך גם את מה שקורה עם אחיך יותר מטלטלת? ואולי את עצמך גם צריכה במקביל לעבד את הקשיים שלך כדי שתוכלי להיות שם בשביל אחיך?

מנהלי קהילה

ורד עזריאלי
ורד עזריאלי
עובדת סוציאלית קלינית ופסיכותרפיסטית. בעלת ניסיון רב בתחום האונקולוגיה ובריאות הנפש. כיום עובדת כפסיכותרפיסטית בעמותת "בית חם".קליניקה פרטית בירושלים.
לנה קורץ
לנה קורץ
מטפלת ויועצת במיניות, יועצת מיניות באגודה למלחמה בסרטן. מלמדת בחוג ללימודי המשך של עבודה סוציאלית, בקורס טיפול מיני כללי ובקורס טיפול מיני לאנשים עם צרכים מיוחדים, אוניברסיטת בר אילן ואוניברסיטת חיפה. בוגרת אוניברסיטת תל אביב: B.A בסיעוד. בוגרת אוניברסיטת חיפה: MA בבריאות נפש קהילתית. בוגרת קורס לטיפול מיני באוניברסיטת בר אילן. התמחות בטיפול מיני במרפאה לטיפול מיני, בית חולים "מאיר" כפר סבא. לינק לאתר שלי http://www.lenak.co.il/
שלומית שדמון-אזרד
שלומית שדמון-אזרד
אנתרופולוגית רפואית פעילה בארגון הישראלי לבני משפחה מטפלים בישראל CareGivers Israel שותפה לכתיבת מחקר (מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל) על בני משפחה מטפלים בדמנציה בארץ ובעולם בעלת ידע מניסיון כבת משפחה מטפלת- Caregiver

מובילי קהילה

רם בלס
רם בלס
יו"ר מתנדב בעמותת ענבר למחלות ראומטיות, אוטואימוניות ודלקתיות. מטפל כבר למעלה מ-20 שנה באישתי ומתמודדים יחד עם ראומטיק ארטריטיס (RA).