מנהלי קהילה
העולם קורס מסביבי
אני עוד מתביישת לדבר על התקופה האחרונה שקוראת לי כי כל פרט קטן אצלי הוא מפורט מידי והפחד מהחשיפה עוד גדול מידי אני כבר חודשיים לא ישנה, בקושי אוכלת, וגם אם כן אז בכח עשיתי טעות, אפילו גדולה יחסית, אבל לא משהו שהוא לגמרי בלתי הפיך (לא פגעתי באף אחד בשום צורה ובשום פנים ואופן) אבל אני כבר חודשיים מענישה את עצמי כבר כמעט שלושה חודשים קורים כל כך הרבה אירועים שונים בחיים שלי שאני לא מפסיקה לקרוס לתוך עצמי אני מנסה להוציא את עצמי מזה ולעשות שינויים גדולים לטובה, אבל קשה לי לא לקרוס קשה לי לישון עד שכבר הפסקתי להכריח את עצמי לנסות הכאב והשריפה בחזה כבר בלתי נסבלים התמיכה היחידה והמלאה שאני יכולה לקבל היא מאמא שלי כי רק היא יודעת את כל הסיפור לכל בן אדם אני מספרת חלקיקי סיפור ואני צריכה לשקר לגבי השאר נמאס לי לשקר, אני גם לא כזאת טובה בזה אני בסך הכול רוצה למצוא כוחות לקום, אבל כבר קשה לי כי אני צריכה למצוא כוחות בלי שעות שינה או יותר מידי אוכל כל כך הרבה שינויים בזמן כל כך קצר ואני כל הזמן רוצה לצרוח אבל כבר אין לי כוחות לשום דבר
רותי ג.
את נקראת כאילו גנבת משהו ממישהו וזה מציק למצפונך ואת מכה על חטא.אז עזרי את שארית כוחותיך לפני שתמסמסי גם אותם.אינך חייבת לאיש שום דבר רק לעצמך בלבד.קומי והחליטי שאת נותנת פייט .את הפייט של חייך.אני כותב לך מתוך צפיה במי שכבר הייתה עמוק בבור ונחלצה גם בזכות האופטימיות הכרונית בה היא לוקה .ממנה אני שואב את התקוה במצב הדומה לשלך
אורית זאבי יוגב
הי יקרה. השעה לפנות בוקר וגם אני לא ישנה. נתקלתי בפוסט שלך ולא יכולתי שלא לענות לך. על מה ולמה את מענה את עצמך? מזדהה עם מה שרותי כתבה לך. קשה לענות על משהו שאינני יודעת מהו אבל אני יכולה לשתף אותך שרבים מאיתנו מתייסרים על דברים שונים ומשונים שאחרי שאנחנו מוציאים אותם לאור מתבררת לנו גודל האיוולת של עצמנו. נשמה. אם לא פגעת באף אחד ואם דברים הם הפיכים חשוב שתמצאי את הכוחות בעצמך לשתף מישהו במה שאת עוברת ולשחרר את הפקעת. לפעמים כשהדברים נמצאים בתוכנו הם הולכים וגדלים ומקבלים פרופורציות שאין להן קשר עם המציאות. אני יכולה להרגיע אותך שכולנו עושים טעויות, כולנו מתנהגים הרבה פעמים כמו מטומטמים, כולנו מצטערים עם דברים שעשינו שאולי לא היו לעניין. איך אני יודעת?, לא רק כי אני פסיכולוגית אלא כי אני בת אדם וגם אני עשיתי שטויות שבמבט לאחור אני לא מאמינה איזה שד נכנס בי. אבל וזה הדבר החשוב ביותר. בידיעה שאנחנו בני אנוש וככאלו כולנו עושים טעויות חובה עלינו להתייחס גם לעצמנו וגם אל אחרים בחמלה. מתוך החמלה יבוא הריפוי. אשמח אם תוכלי כאן לספר מה קרה לך ואולי נצליח לראות אותו ביחד בעיניים אחרות. מה דעתך?