ללמוד על זה כמה שיותר בכל האמצעים ומעכשיו עד ועד בכלל 3 כללי ברזל לישון טוב לאכול טוב ולעשות פעילות גופנית כל יום לא משנה מה עובר לך בראש

אני מזדהה כי גם לי היה התקף מאני פסיכוטי וזה פגע לי בהמון תחומים בחיים, ועדיין משפיע. את צריכה להיות חזרה, זה כבר מאחורייך ומכאן אפשר רק לצמוח ולעלות, אין לאן לרדת יותר מזה. תחשבי איך את מתקדמת מכאן, משקמת את היחסים שלך עם החברות- זה טעות לנתק איתן קשר ואת יכולה להצטער מאוד על זה מאוחר יותר. אין לך מה להתבייש שזה קרה לך כי זה לא אשמתך. תתחילי לדאוג לעצמך ובמיוחד עכשיו בימי הקורונה כשיש כל כך הרבה זמן פנוי את יכולה לקחת קורסים באינרטנט, או כל דבר כזה או אחר שיקדם אותך. בהצלחה.

היי, תודה שכתבת, ברוכה הבאה. מאד מזדהה עם מה שכתבת, גם לי ההתקף בא בתקופה שהכל הלך לי ממש מצוין וחשבתי שהחיים שלי מושלמים. אני חושבת שהרבה פעמים זה ככה, אולי כי אנשים שמגיעים למאניה מגיעים לשם כחלק מהפרפקציוניזם שלהם, מהרצון ויכולת שדברים יהיו איכותיים ושאיפה לשלמות. השיקום הוא לא קל, בהתחלה זה ממש דורש לשחרר ולהכיר בזה שדברים השתנו ושהם לא יחזרו להיות אותו דבר, שזה טראומתי מאד... אבל זה לא אומר שהם לא יכולים להפוך להיות משהו אחר, ואולי אפילו יותר טוב. יונג, שהיה ממשיך דרכו של פרויד וחווה בעצמו התמוטטות עצבים פסיכוטית, התייחס לזה כאל משבר רוחני, הוא עזב את החיים הקודמים שחי, והתחיל לחיות בצורה שהוא האמין. הוא לא התחרט על זה לרגע, וגם העולם לא, כי הוא תרם מחשבה מקורית ותובנות שמשמשות עד היום אנשים בעולם הטיפול. זה קשה מאד המקום שאת נמצאת בו, אבל תאמיני שיש אור בקצה המנהרה. מבטיחה לך שזה נכון.

היי נעם, עברתי משהו כמעט זהה למה שאת עברת בדיוק לפני כמה חודשים (גם אני השתחררתי ממש לא מזמן ומסיבות דומות) נורא התרגשתי מלקרוא מה שכתבת ואם תחליטי שאת רוצה אוזן קשבת או סתם מעוניינת לדבר עם מישהי שתזדהה איתך אני יותר מאשמח (אני בת 19 ואין לי יותר מדי נסיון אבל אני חושבת שאוכל לתרום לך)